גירושין בשיתוף פעולה, אפשר ?  |  חנות עטים ומתנות  |  

 

 
אתר מאמרים
מקצועיים



פורטל ע
ורכי הדין הגדול בישראל

 

 

התחברות לחברים

מונה:


דף הבית >> ייעוץ זוגי ומשפחתי >> זוגיות, וידוי
 
  
בס"ד
 
זוגיות – וידוי.
 
ישראל (השמות בדויים) הגיע אלי ל"פתיחה בקבלה". רצה לברר אפשרויות, כדבריו והבהיר כי אין כאן ייעוץ זוגי, אלא מפגש להפגת חששותיו.הוא איש דתי עד מאוד, או במילים אחרות חרדי חוזר בתשובה.
 
ככל שנקפה השיחה, התבהר לי כי האיש מבקש "לדעת את העתיד".
"ישראל" אמרתי, "למעשה הינך 'עוטף' את בקשתך לראות את העתיד, במילים יפות ומלומדות,
מתוך הידיעה כי הדבר אסור ע"פ התורה.
 
לא אוכל למלא את בקשתך לנבא את העתיד, אך אוכל בהחלט לייעץ לך כמיטב יכולתי והבנתי
את הכתוב בספרי הקבלה,
כמו גם את הידע והנסיון המקצועי שלי".
 
אקדים ואספר את סיפורו של ישראל, כפי שפרס אותו לפניי.
 
הוא בן ארבעים ושתיים שנים. במקצועו הוא הנדסאי חשמל. הוא בתהליך חזרה בתשובה,
שהחל לפני כעשר שנים,  עת נהרגה אשתו בתאונת דרכים מחרידה ובלתי נשכחת.
 
נישואיהם נמשכו אך חמש שנים, בהם 'הספיקו לעשות' שני ילדים, בנים נפלאים ומוכשרים.
כיום מתגוררת עימם אימו  ועוזרת לו בטיפול בילדים.
 
והרי לפניכם סיבת הגעתו אלי.
בזמן שרותו בצבא, בחיל הים, היה ישראל מוצב בבסיס חיל הים באשדוד. באותו הזמן הכיר את דורית,
חיילת באותו הבסיס.
 
לאחר הכרות קצרה ניצתה בשנייהם אש האהבה, היו הבטחות הדדיות לאהבת עולם, לנישואין,
ולילדים משותפים.  ממש כדברי הקלישאה המפורסמת "עד שהמוות יפריד בינינו".
 
ואולם לאחר שחרורו של ישראל מצה"ל, התרופף הקשר. המרחק בין כפר סבא, עיר מגוריו לאשדוד,  הקושי התעסוקתי ועוד גורמים נוספים, כמו משפחתה של דורית , שבלשון המעטה – לא התלהבה מהקשר שביניהם.  
כל הגורמים הללו חברו יחדיו כנגדם.
 
בחלוף כחצי שנה מיום השחרור מצה"ל, החליט ישראל לצאת לטיול ארוך במזרח הרחוק. דורית בקשה שימתין
עד לשחרורה אף היא מצה"ל. אך הוא, שממילא רצה "זמן לחשוב", סרב בנימוס לבקשתה, ארז תרמיל ונסע.
 
בזמן שחקר וטייל בכל פינה ופינה בארצות המזרח הרחוק, היה הקשר ביניהם לקוי ומסורג. פעמים באמצעות האינטרנט,  פעמים בטלפון ובדואר.אך כפי הצפוי , יפי הטבע והנופים מילא את החסר. "פשוט לא ממש היה
לו זמן להתגעגע".

וכך כשחזר מהמזרח עם "ראש נקי" והחלטות מעשיות, מצא שבזמן שניקה הוא את ראשו מלבטיו, הפעילה משפחתה  של דורית לחץ כבד עליה, הוכר לה בחור נחמד והיא שממילא היתה פגועה מחוסר התחשבותו (של ישראל) "נשברה" והכירה את הבחור.
 
הסתבר לה שהבחור "נחמד מאוד, משכיל ואמיד. מעל לכל הוא בחור רציני שיודע מה הוא רוצה".
הם יוצאים כבר כארבעה חודשים והעתיד נראה מבטיח".
 
 
ישראל הבין כי הכל כבר נסגר, חתום וגמור. וכך, בלב כבד, סר הצידה מדרכה של דורית ופנה ללימודי הנדסאות חשמל, משקיע בהם את כל זמנו ומרצו.
 
חלפה עוד שנה ולאוזניו הגיעה ידיעה כי דורית נישאה לאותו עלם חן. בכך נסתם הגולל סופית על הקשר שהיה ביניהם, אך הכאב העמום נותר בפינת ליבו ממאן להתפוגג.
 
הזמן נקף ושגרה מהולה באותו כאב עמום, השתלטה על חייו. חיי חברה כמעט ולא היו ויחסים זוגיים לא נראו באופק.
 
חופשת סמסטר, תחילת שנת לימודים אחרונה, יום לימודים ראשון, כרבע שעה לתחילת השעור הראשון, מדשאה, סיגריה, שמיים מעוננים קלילות, נגיעה קלה בכתף, מבט מעלה, שיער ג'ינג'י על ראש עם פרצוף מחוייך "אפשר לבת לידך" ?
 
"בטח, בטח, יש הרבה מקום פנוי לידי" ענה. כך הכיר את "חלי" רעייתו המנוחה.
"היא היתה ההפך המוחלט שלי באותה התקופה, חייכנית, ערנית וסקרנית, כל כולה תמימות ואופטימיות. מאותו הרגע שהרשתי לה לשבת על הדשא לידי התאהבתי.
 
הכל נשכח, העבר, דורית, פשוט הכל. הפכנו עד מהרה לזוג רשמי. סיימתי את לימודיי ונישאנו ברוב טכס. וכפי שלא הוזמנתי לחתונתה של דורית, לא הוזמנה היא לחתונתנו.
 
במשך הזמן נולדו הבנים וחלפו השנים המועטות שלנו יחד עם שלי.
התאונה קטעה את התקופה הנפלאה בחיי. שקעתי בפעם השניה בחיי בדכדוך ועצב.
 
מצאתי פורקן בילדים ובעבודה. הקדשתי להם את כל זמני וחיי.
ושוב חלף זמן ובאחד הערבים כשביקרנו אצל אחי הבכור בנס ציונה, הבהלתי את בני הקטן לבית החולים
הקרוב,  היה לו חום גבוה ופריחה מדאיגה על צווארו ועל חזהו.
 
לאר בדיקה מקיפה, הרגיעו אותי הרופאים כי מדובר באלרגיה כלשהי והמצב שאינו מסוכן, נמצא בשליטתם המלאה.  כשהילד נמנם יצאתי לעשן סיגריה ראשונה מזה כחמש שעות.
 
התיישבתי על חומת האבן שמחוץ לחדר טיפול נמרץ, הדלקתי את הסיגריה ושאפתי לקרבי את הרעל. שלפתי את הסלולרי והתקשרתי לאחי, להרגיע אותו ואת שאר הדואגים.
 
'אני לא מאמינה, מה אתה עושה כאן ? רק לפי הקול זיהיתי אותך ! מה קורה חזרת בתשובה ?' הרמתי את מבטי להביט בדוברת שאת קולה זיהיתי מיד.
 
אני כאן עם הילד ואת ?
'לא ידעתי שהתחתנת וגם התחרדת'
התחתנתי הולדתי שני ילדים, התאלמנתי והתחרדתי.
 
'אוו אני ממש מצטערת, אני מקווה שאתה בסדר'
כן אני בסדר וגם הילד, סתם אלרגיה למשהו. ואת מה את עושה במקום הלא סימפאטי הזה ?
 
'אוו אני כאן עם מישל בעלי , סיפור ארוך'
אני מקווה שלא משהו רציני !
 
'דווקא כן רציני, הוא חולה ומקבל טיפולים כימותרפיים, לצערי בינתיים אין שיפור'
את רוצה לדבר על זה, או שזה מכביד עלייך ?
'האמת היא שזה מכביד, תודה על ההבנה'.
 
'ומה איתך, יכביד עליך לספר מעט על עצמך ומה קרה איתך בשנים האחרונות' ?
לא, זה בסדר.
 
וכך במשך כעשר דקות, סיפרתי לה את כל קורותיי בשנים האחרונות. לא הסתרתי את דבר תחושותיי הקשות לאחר הפרידה ממנה.
סיפרתי על חלי ועל הטרגדיה. סיפרתי על הילדים. הכל סיפרתי הכל.
 
'יסלח לי ה', תדע שאף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך. הייתי פגועה רגשית, חשתי שזנחת אותי, שנאתי אותך ואת כל מי שמכיר אותך,
שנאתי את עצמי ואת המשפחה. שנאתי אותם על שהכירו לי את מישל, שנאתי את עצמי על שהסכמתי ועל זה שחשבתי שהוא בחור מקסים, מתחשב ועדין.
 
שנאתי את עצמי על שהתחלתי לחבב אותו. אבל לאט לאט נרגעה השנאה לכל העולם.
התחלתי לראות שהעולם לא כל כך שחור וחזרתי באופן מבוקר להשתלב בצחנה השלטת'.
 
בזמן שדורית דברה התחלתי חש בחמימות המתפשטת בחזי, עולה מהבטן הפנימית לכיוון הלב והגרון.
 
כשסיימה לדבר אמרתי, את יודעת שאף פעם לא חלף הרגש שלי אלייך ? שתמיד היה לך מקום בלב שלי ?
 
פסקתי לדבר, מחשש שהדברים יצאו משליטה, הרי אני חוזר בתשובה.
אולם דורית לא חשבה להרפות. כנראה שלא הבינה את הסכנה הטמונה במצב אליו נקלענו.
 
טוב, אמרתי כשאני קם ממקומי שעל החומה, צריך לחזור אל הילד.
'כן' ענתה דורית, 'גם אני צריכה לחזור, תתקשר אלי' ?
 
הייתי רוצה, אבל את מבינה שהמצב מורכב ולא פשוט !
'כן אני מבינה, אפשר רק לשמור על קשר, שום דבר יותר מכך'
הנהנתי בראשי למעין הסכמה, להשתחרר מהמצב המביך. להתראות, ביי ביי.
 
למחרת בבוקר חלפה במוחי מחשבה מזעזעת, מעין תקווה למותו של מישל בעלה של דורית.
 
בצהריים התקשרה אלי דורית, ליבי החסיר פעימה. שוחחנו מעט והבטחתי להתקשר.
אבל לפני שהתקשרתי אליה, התקשרתי אליך. אורי"ה, אני לא מבקש לדעת את העתיד, אני מבקש לדעת
מה עלי לעשות".
 
המקרה שלפנינו ידידיי הינו מקרה פשוט עד כדי כאב.
כך גם אמרתי לישראל. ידידי המקרה פשוט מאוד, אין שום צורך לפתוח ספר ו/או לעשות מפה כלשהי.
 
לפניך שתי התייחסויות, האחת דתית והשניה אנושית והרי הן לפניך :
א. הדתית, שכח ממנה אחת ולתמיד והתפלל למענה ולמען בעלה שיחיה.
 
ב. האנושית, שטח בפניה את הדברים, אחד לאחד, אל תחסיר דבר.
בנוסף אמור לה כי בשלב זה אתה פנוי והיא נשואה, אמור לה כי הינה אסורה עליך כאשת איש ושבעתיים
כאשת איש חולה. 
אמור לה כי הכל בידי שמים, כי לכל זמן ועת לכל חפץ (חפץ = רצון).
 
לך לביתך, התוודה בפני הקב"ה ובקש מחילה. בקש שהקב"ה "יעשה את הטוב בעיניו".
 
"לדעתי" הוספתי, "עליך לשלב את שתי ההתייחסויות".
 
ישראל בקש לשלם עבור המפגש, סרבתי לקבל את הסכום הרגיל, בקשתי שישלם ח"י שקלים. חשבתי לעצמי שנסיונו של ישראל עדיין לא בא לכדי סיום. אבל נסיוני אכן הסתיים ובע"ה בהצלחה. ואולי היה עלי לשלם לו,
על שהמציא לי מקרה שכזה.
 
ברבות הזמן וככל שהאדם מתמקצע, כך הוא לומד ומפנים את היכולת להקשיב באופן אמפאתי וללא נטיה
לצד זה או אחר.
יחד עם זאת ישנם מקרים, נדירים אמנם, כמו זה של ישראל ודורית, מקרים בהם אני קולט את עצמי מעביר את נטיות ליבי מגיבור אחד למשנהו.
 
מישראל לדורית, למישל, לזכרה של חלי וחוזר חלילה ולא בהכרח באותו הסדר.
                                              
 
                                                                                                                                     בברכת ואהבת לרעך כמוך – אורי"ה.
 
 
©כל הזכויות שמורות לאורי"ה זמיר – שימוש מסחרי מכל סוג מותנה באישור בכתב מאוריה.    
 
  
 
 
  
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
+ שלח משוב

                                                   הוספה למועדפים  |  הפוך לעמוד הבית  |  מפת האתר   | |

[חזור למעלה]

 

אורי"ה   זמיר     -     מכון   אפ"ק     -     בית  מדרש 

לייבסיטי - בניית אתרים