גירושין בשיתוף פעולה, אפשר ?  |  חנות עטים ומתנות  |  
דף הבית >> ייעוץ זוגי ומשפחתי >> ייעוץ נישואין, מפגשים מהסוג השלישי.
 

בס"ד

מפגשים מהסוג השלישי.
 
ואנ"י הייתי בטוח שכבר ראיתי הכל, שמעתי הכל וטעמתי את הרוב. באותו היום, בשעות הצהריים החמימות של חודש אפריל 2005, ספג האגו שלי מכה ניצחת. מסתבר שטעיתי, יש עוד חידושים והמצאות.
 
באותם צהריים חמימים, לקחתי לי ספר סתמי "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" להתרענן מעט בחומר וירדתי לגן הציבורי, הסמוך לביתי. גן לא ממש גדול, אך יש בו מקום לרוב, לשכמותי המחפשים להם שעה להנפש הרחק מהטלפון, המחשב ושולחן העבודה. פרשתי את שמיכת "הפיקה" הורודה, העתיקה והאהובה שלי, מתחת לעץ שלא ממש הצלחתי לזהות את סוגו והשתרעתי במלוא כובד משקלי (כולל האגו המנופח), נהנה מהבריזה הקלה שנשבה מתחת לעץ.
 
עד אותו הרגע, הייתי בטוח שהגן גדול דיו להכיל עשרה, שנים-עשר אנשים, במרחק סביר האחד מהאחרים. מבלי לגרום לפצעי לחץ הדדיים. שוב טעיתי, לא חלפו חמש דקות מהשתרעותי הדרמטית על "הפיקה", וממש במרחק הושטת יד, פרשה לה עלמת חן שמיכה, ולא שמיכת "פיקה", משהו לא ממש יוקרתי ולא ממש עתיק וורוד, על הדשא הירוק.
 
העלמה כבת עשרים וחמש עד עשרים ושמונה נאה ומצודדת, התיישבה ברוב חן והדר, הניחה תיק יד עשוי קש או חומר מתכלה אחר ושלפה חפיסת סיגריות, הפעם למרבה שמחתי, בצבע ורוד, הציתה סיגריה ונאנחה תוך שהיא גורמת לי לשנות את הערכת גילה לשישים.
 
נפניתי חזרה לספרי "המרתק" ולאחר כדקה כבר הייתי שקוע בו כאילו היה רומן של איין ראנד או של פרל. ס. בק. איני יודע בדיוק כמה זמן חלף כשצילצול טלפון הקפיץ אותי וקרע אותי מחווית הקריאה, בטוח שהאשמה במכשיר שלי. אך לא, אנ"י את שלי הרי השארתי בביתי,  מסתבר שצילצול הטלפון של העלמה המצודדת ממש ביצע חיקוי דרמטי של הטלפון שלי.
 
מטבעי איני מצותת לשיחות של אחרים, אך זו ממש נכפתה עלי. בגלל המרחק הקטן שביננו, כמעט והרטיבוני דמעותיה שזלגו קלחו מעיניה ככל שהשיחה התפתחה, אם אפשר לאפיין את השיחה המסוימת הזו במשהו שמזוהה עם התפתחות. אין אנ"י רוצה להלאותכם בפרטי השיחה שהיתה מייגעת ומתישה אפילו "למציצן" שכמותי.  אך קיצורה היה ויכוח סוער (לפחות המחצית שקלטה אוזני) על חוסר החיבור שבין אהבה להסכם ממון של טרום נישואין.
 
לבד מהדברים שקלטתי ממחצית השיחה על אופי מערכת היחסים של זוג היונים שלחציו צותתי, איני יודע דבר וחצי דבר על חיבורם הרומנטי ומלא הרגישות. רק אחת הבנתי, העלמה מאוהבת מחד ופגועה מאידך. השיחה נסתיימה בניתוק טלפון עצבני של שכנתי החדשה. עתה גם שלפה ממחטת ניר וקנחה את אפה הקטן, נלחמת בקושי בזרמים האדירים שפרצו מאפה ואיימו להציף את פיה הבשרני, בנוזל הצמיג.
 
"אני ממש מצטערת" פנתה אלי בקול רועד משהו, "בטח הפרעתי לך", "לא זה ממש בסדר, אל תייסרי את עצמך גם בגללי", עניתי בקול אמפאתי מתחסד. "אני פוחדת לדעת מה אתה חושב עלי" אמרה, מנסה לדלות ממני פרטים על מעורבותי הסבילה בשיחתה.
 
"האמת היא שבתחילה לא יכולתי להמנע משמיעת חלקך בשיחה, ולאחר מכן נתפתיתי מתוך עניין" התוודיתי בפניה נכלם קמעה. "זה המקצוע שלי שרודף אותי גם בשעת המנוחה"  אמרתי ללא מחשבה תחילה, מבין תוך מעשה, שאנ"י מזמן לי מעורבות פעילה, ללא הזמנה ברורה מצידה.
 
"באמת" שאלה, "ובמה בדיוק כבודו עוסק" ? שאלה (נוקטת בשפת זאב רווח), במבט כן של התעניינות. "או, זה לא פשוט להסביר, אבל אנ"י אנסה. אנ"י יועץ זוגיות ונישואין, כירולוג הוליסטי, מורה וחוקר קבלה, המשלב את כל אלה למקצוע אחד לא ברור אך יעיל "
"באמת ? אני מתעניינת במיסטיקה, למדתי כמה קורסים ואני גולשת הרבה באינטרנט".
"נעים לשמוע , אגב יש לי אתר אינטרנט פעיל ומעניין. אולי את מכירה, הוא נקרא 'קבלה כירולוגיה וזוגיות'
ומשלב את שלושת התחומים". "בודאי שמכירה, עכשיו כשאתה אומר, אני מבינה מדוע נראיתה לי מוכר, יש באתר תמונה שלך. אני מזוהה באתר בשם יופילי, שמי האמיתי עמית (שם בדוי) נעים לי מאוד". מיד זיהיתי במי מדובר, בחורה אינטליגנטית ועדינה, מתמצאת בחומר, מאותם היותר מבינים. "נעים גם לי, ואורי"ה הוא שמי האמיתי כידוע לך".
 
"אני אמנם לא בחורה דתית, אבל מאמינה. עכשיו יש לי הוכחה כי אין מפגשי "סתם", הכל מכוון".
"תראי" אמרתי, "היום אין לי פגישות, רק עבודה משרדית. תרצי שנקפוץ יחד לביתי ?, תוכלי לספר לי מה בדיוק קורה ביניכם וגם את החצי השני שלא שמעתי". "בטח, אני מודה לך". כך צעדנו לנו שותקים ומהורהרים, את מאתים המטרים עד לביתי.
 
מיד כשנכנסנו, הפעלתי את המייחם ושאלתי לרצונה לשתות. הכנתי לנו חליטת פרחי בר ונפניתי להתיישב מולה, מקפיד להדגיש את האווירה האוהדת מחד ומקצועית מאידך.
"תראה, אני בת שלושים (שוב האגו הפגוע שלי מזהה טעות בהערכת גילה) בן הזוג שלי מיקי (שם בדוי) מבוגר ממני בחמש עשרה שנים, הוא בן ארבעים וחמש. הוא אמיד מאוד ואני, אפשר לומר עלי שאני דלפונית. חיה בדירה שכורה, מכונית שנת 90 שזועקת לתיקוני פח וצבע באופן דחוף, אך שמחה בחלקי . מיקי גרוש ויש לו בן בן עשרים ושתים, שלא ממש מחבב אותי. אני מאמינה כי הוא חושב שאני צדה את אביו בגלל כספו. הוא גם רמז לכך".  
 
"לפני כחודשיים החלטנו להנשא. לאחר מחשבה מעמיקה, בקשתי ממיקי שנחתום על 'הסכם ממון טרם נישואין', שבו אני מוותרת על כל תביעת רכוש ו/או מזונות, לבד ממה שהושג ויושג במשותף. מיקי הזדעזע ונפגע עד עמקי נשמתו. היתה לו מריבה קשה עם בנו ועתה אינם מדברים. כבר שבוע שהוא מנסה להפגש איתי ואני מסרבת, אפילו איני ישנה בדירתי, אלא אצל חברות. והוא, הוא מסרב להסכים, יותר מכך הוא דורש כבר עתה להעביר על שמי חלק מסויים מרכושו. ואני עניתי לו שרק על גופתי המתה יעשה כן.
שלחתי לו מכתב רשום ובו אני אוסרת עליו לעשות כל פעולה כספית לטובתי, ללא הסכמתי בכתב. אבל אני משתגעת, השבוע בו איננו נפגשים הוא מעבר לכוחותי. מה אני עושה ? "
 
שמחתי שאפשרה לי לדבר, פשוט דאגתי שלא תפגע מחוסר חמצן, שכן דברה ברצף וכמעט שלא עשתה אתנחתא לנשימה. "מה מספר הטלפון שלו ? " שאלתי. מדוע, מה אתה רוצה לומר לו ? "
"תגידי את היועצת או אנ"י ?, תני לי בבקשה את מספר הטלפון", אמרתי בטון מרוכך. עמית לחצה על לחצני הטלפון שלה ואמרה "קח, חייגתי לך". לאחר שלושה צילצולים שמעתי את קולו "עמית, זו את ? "
 
" אורי"ה, השתגעת ? אני לא רוצה להפגש איתו". "אנ"י לא מחזיק אותך הכוח, אבל היתי מעדיף שתהיי נוכחת בשיחה, אם תהיה כזו".
 
"לא", עניתי למיקי, "מדבר אורי"ה זמיר, עמית נמצאת אצלי בקליניקה שבביתי, אנ"י יועץ זוגיות ונישואין.
תאמר לי, בבקשה ממך, אתה יכול להגיע עכשיו לקליניקה ? ".
 
לא עברו עשר דקות וצילצול ארוך הפריע את שיחתי עם עמית שהיתה לחוצה וחסרת מנוחה. "זה בטח הוא" אמרה. פתחתי את הדלת. לפני עמד גבר נאה מאוד בעל גוף בנוי, שארבעים וחמש שנותיו לא ניכרות בו.
הושטתי את ידי ואמרתי "נעים לי מאוד, אורי"ה, אנ"י זה שהקציב לעצמו חצי שעה להשליך אתכם לשלב זרועות ולהתפייס".
 
 מיקי לא ציפה לראות מולו אדם דתי ומזוקן, היתה בעיניו הבעת הפתעה קלה. סימנתי על אחת הכורסאות הפנויות והלכתי בעקבותיו להתיישב בשלושה.
 
" תסלחו לי אם אהיה קצר במילים, ברור וחד. אנ"י מבקש, דורש ומקוה כי תקבלו שניכם את פסק הבוררות שלי, ללא אומר. ועל-אף שאת עמית שמעתי היטב, לך אין את המותרות של לדבר רק להקשיב ולקבל. כך תוכלו לצאת מכאן מאושרים, שמחים וטובי-לב".
 
"זאת תהיה מהפעמים הבודדות בהן רק הקשבתי". אמר ולא הוסיף, ממתין למוצא פי.
ספרתי למיקי בקצרה על המפגש עם עמית בגן ועל "המקריות" שבה קרו הדברים. מיקי חייך, כנראה שגם הוא מבין רוחניות מה היא.
 
"ראו שניכם", אמרתי "ההמלצה הכי חמה שלי לכל זוג שעומד בפני נישואין ועדיין מאוהב, עם דגש על העדיין, היא לחתום על הסכם המסדיר את נושא הרכוש, במיוחד כאשר הזוג עדיין מאוהב ומתוך כך כל אחד מגלה נדיבות רבה לצד השני. כשאוהבים נותנים ברצון ומרצון. אנחנו ננסח עכשיו ראשי פרקים מוסכמים להסכם שיערך ע"י עורך דין נייטרלי אליו תופנו על-ידי. ואלה הם ראשי הפרקים, ההסכם נעשה מתוך אהבה ודאגה לטובתו הכלכלית, רגשותיו וחששותיו של בן/בת הזוג. שני הצדדים מבקשים לחזק את מעמדו הכלכלי של האחר, את רגשותיו וכן להפיג את חששותיו. כל רכוש וכספים שנוצרו מרגע המפגש הראשוני, ללא תלות במקורם (אף אם הינם פרי של רכוש שהיה בבעלות האחד טרם החיבור הזוגי), הינם רכוש משותף ודינם ככזה, וחלוקתם שווה בין בני הזוג. לא תהיה כל תביעה למזונות, הדדית או של צד אחד כנגד השני, למעט אלה של קטינים, צאצאים משותפים של בני הזוג לעתיד לבוא, על פי כל דין. בני הזוג מתחייבים לפתור כל מחלוקות שיתגלעו ביניהם בגין רכוש וכספים אצל מי שהינו בורר ומגשר (אותו אדם בעל שתי הסמכות) מוסכם על שני הצדדים. הסכם זה הינו מצע ההבנה לזוג ולבורר/מגשר".
 
שתיקתם שאפיינה את הזמן בו דברתי, נמשכה גם לאחר שסיימתי את דברי. המתנתי דקה או שתיים ואמרתי "זה פתרון הנכון לכם כמו לכל זוג שפוי והגיוני אחר. לך עמית אומר, כי אפשר להבין את רגשותייך, על רקע המציאות המשפחתית של מיקי וחששותיו המוצדקים ללא קשר אליך, של בנו. יחד עם זא"ת אל תתני לרגשות לשבש את ההגיון הפשוט ונסי גם להבין את מיקי ואת רצונו להתאחד איתך גם כלכלית ולא רק גופנית ורוחנית. לך מיקי אומר, קבל והבן את רגשותיה של עמית, אל תשכח לא מדובר כאן במחלוקת מקצועית. עם עמית עליך להמשיך ולחיות כל חייך בע"ה. ולדאוג שלא תשא על גבה ובליבה משקעים מיותרים".
 
רק אחרי שהלכו מביתי, נזכרתי בתחושת אי-נעימות כי לא הצעתי למיקי משהו לשתות. אבל אל דאגה, באותה המידה, שכחנו כולנו את עניין התשלום, מה יש בכייף.
 
יופילי/עמית ומיקי נישאו בע"ה לפני חודשיים, בין אורחי הכבוד היינו המגשר/בורר ואנ"י עבדכם.       
במעטפת ששלשלתי לכספת, היה כרטיס ברכה מפואר ומהודר (חמישה עשר שקלים מחירו) ובו ברכה ואמירה, כי המתנה נמסרה במועד מוקדם, אצלי בקליניקה ובע"ה מספר הטלפון שלי ידוע.
 
 
© כל הזכויות שמורות לאורי"ה זמיר.
 
נכתב במקור באוגוסט 2005.
  
 
 
 
 
 
       
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page

                                                   הוספה למועדפים  |  הפוך לעמוד הבית  |  מפת האתר   | |

[חזור למעלה]

 

אורי"ה   זמיר     -     מכון   אפ"ק     -     בית  מדרש 

לייבסיטי - בניית אתרים