יד אקטיבית ויד פסיבית.
כירולוגיה היא אומנות איבחון אישיות האדם על רבדיה, באמצעות כפות הידיים.
לכל גישה ולכל שיטה בכירולוגיה, ישנה הנחת- יסוד בשאלה איזו יד לבדוק, האם את שתי
הידיים כמקשה אחת, או לייחס לכל יד מקבץ פרמטרים ומאפיינים שונים.
איני רואה טעם להלאות אתכם בדרך בה הדבר נעשה בשיטות השונות ועל-כן אתמקד בדרך
הנהוגה בכירולוגיה ההוליסטית, היא הדרך שעל מצדדיה נמנה אנוכי.
על-פי ספר "הזוהר" פרשת יתרו ק"כד (פרוש הסולם) "בכף הזו, היינו בכף היד, תלויים עשרה
מאמרות מימין ומשמאל, חמישה בכף ימין וחמישה בכף שמאל, והם אחד בסוד אחד.
שהימין והשמאל מתיחדים לאחד". משמעות הדברים הינה, יש לראות את האדם כמקשה אחת
ואת שתי ידיו, כמקשה אחת. כאשר בכל יד הסודות אשר לה, המהווים מחצית מסודות האדם,
ויחדיו צופנות שתי הידים את סה"כ סודותיו (וסודות העולם).
על הקורא להבין כי בכירולוגיה, כמו בפסיכולוגיה ובמקצועות אחרים העוסקים בדיני נפשות,
על הנוגע בהם להחליט ראשית מה היא התפיסה הפילוסופית אותה הוא מאמץ ?
מה הם הערכים אשר ילוו אותו מכאן ואילך? אנה יפנה כאשר ישאל שאלה ערכית, מהותית.
שכן ברוב המקרים יוכל לקבל תשובה מכל מקור, פילוסופי, דתי, אומנותי וכדומה.
כך גם על הכירולוג ההוליסטי להחליט. (הגישה ההוליסטית בכירולוגיה, אינה מאמצת
פילוסופיה מסויימת והבחירה נותרת בידי הכירולוג).
יקל על הקורא להבחין מיד, כי עבדכם לא טרח להרחיק נדוד על-מנת למצוא לעצמו משען
ומקור לשאוב ממנו את תשובותיו המהותיות, ערכיות. אזכיר רק כי מבחינת אמונה "דתית" אני נשען
על היהדות ו"מסתפק" בעוצמות שהיא מעניקה, ובתשובות שיש בה, בגלוי ובנסתר.
באופן משלים , הנני מוצא גם סעד פילוסופי, ערכי ומהותי, בפילוסופיה ה"הומניסטית" (ככלי הסברה).
זו גם הסיבה שבמהלך השעורים יתקל הקורא במובאות מכאן ומשם.
ע"פ ה"כירולוגיה-הפסיכודיאגנוסטית" וגם ע"פ הקבלה היהודית, מכלול האדם בשתי ידיו.
היד בה האדם כותב הינה היד הפעילה (אקטיבית), זו היד שמלווה את האדם לאורך ימיו וההשתקפות
בה הינה מידית באופן יחסי.
לשתי תקופות, עד גיל 40 ומגיל 40 והלאה (וליודעי סוד, די ב').
אך יש גם סייגים שונים, כמו לדוגמא, אנשים שכתבו כילדים ביד שמאל ואולצו לחדול מכך
ומאונס כותבים כיום ביד ימין. מקרים כאלו הינם יוצאים מהכלל, מכל הבחינות וכך גם
נתייחס אליהם אנו.
מבחן " יד אקטיבית ויד פסיבית", נותן לנו את האפשרות לבחון את האדם בשני מישורים,
האחד, מה הם הפוטנציאלים שלו, או הכישורים המולדים (היד הפסיבית) . המישור השני הינו מישור "העשיה",
או במילים אחרות , רמת בהיצוע , מימוש האדם את הפוטנציאלים שלו (היד האקטיבית)
כאשר נזהה בעיה בדרכו של האדם ובעשיתו/ חוסר עשיתו (באקטיבית), נוכל לחפש את התשובה או את יכולות
התיקון שלו, בידו הפסיבית.
והיה כי נמצא את התשובות בידו הפסיבית, נניח כי אינו נצרך ל"יבוא" יכולות וכישורים מחוץ, אלא התשובה
נמצאת אצלו וכל שהוא נזקק הינה רק הכוונה חיצונית.
ולהפך, אם לא נמצא ביד הפסיבית את הכישורים הנדרשים, נסיק כי עליו לקבל כלים והכשרה חיצוניים לצורך התיקון האמור.
ככלל, הנחת הבסיס שלנו צריך שתהיה " כי אין האדם מודע לכל יכולותיו, כמו גם אי מודעותו למגרעותיו",
בדר"כ האדם מודע (פחות או יותר) לתוצאה ולהשפעתה על חייו, אך אינו מודע למקור/סיבה.
המאובחן אינו נזקק לנו ע"מ שנאמר לו כמה ילדים יש לו , או כמה כסף רובץ בחשבון הבנק שלו.
למרות זאת ינסה למשוך אותנו להתעסק בכל הידוע לו, זאת משני טעמים :
האחד, ע"מ לבחון אותנו ואת הידע שלנו ואת "רמת המקצועיות" שלנו.
השני , ע"מ להתרחק בפועל ממה שבאמת חשוב, ממה שיכול לקדם אותו בחיים, אבל ע"י שינוי ועשיה עצמית ולא ע"י הוקוס פוקוס
(דבר שרוב האנשים היה רוצה, "שמישהו יברך אותם, יכתוב להם קמע, יעשה משהו עם הכוכבים, "יפתח" להם בספרים וכד').
בדר"כ יהיה נעים לנו כמאבחנים, לשמוע כמה אנו צודקים באבחנה הדקה והמלומדת שלנו, אך אליה וקוץ בה,
אם המאובחן מסכים עם מה שאמרנו אנו בבעיה. אין לנו דרך לעזור לו, הוא כבר מכיר את כל הבעיות והחוסרים,
למעשה אינו נזקק לנו כלל.
הרי אנו אמרנו לו כמה ילדים יש לו, מה המקצוע שלו וכמה כסף יש לו בבנק – ממש מכשפים ועושי פלא ורואים בנסתר.
פשוט "הוכחנו" לו שהפרספקטיבה שלו ושלנו על חייו , מקומו בהווה ויכולותיו לעתיד זהות, הוא ואנחנו חד המה.
נהפוך הוא , בכל פעם שיסכים עם מה שאמרנו, נדע כי בנקודה זו אין לנו מה לעזור.
בכל פעם שיודיע לנו כי אנו טועים באבחנה, שם המקום בו נעזור, זה המקום בו הפרספקטיבה שלנו על חייו , שונה משלו.
מהיכן נובע השוני שבין הפרספקטיבות השונות לחיי המאובחן (שלו ושלנו).
ההבדל נובע מכך שהמאובחן חי את ידו האקטיבית , ואנו רואים/חווים את שתי ידיו.
מהאקטיבית מבינים את רגשותיו, עשיתו ותקיעותו, ומהפסיבית את הפוטנציאלים ואת הכלים באמצעותם יתקן.
אותם כלים ופוטנציאלים שבד"כ אינו מודע להם.
אם היה מודע להם, הינו חוזרים לנקודת המוצא, לכל שהוא מודע באמת , אינו נזקק לנו והיה מתקן בעצמו.
נא לקרוא את "פו הדב" ואת הקטע בו פו וחזרזיר הולכים וחוזרים על עקבותיהם, מתוך מחשבה שעברו שם בעלי חיים מפחידים
(תועלים וסועלים), ורק לבסוף כריסטופר רובין פותר להם את הקושיא.
במקרה שלפנינו שימש כריסטופר רובין "כירולוג" הרואה את עשיתם של פו וחזרזיר מפרספקטיבה שונה.
שיעור הבא : מבחן מחיאת כפיים. לחצו עלי וראו את פו הדב
C כל הזכויות שמורות לאורי"ה זמיר ברכה ושלום.
היד הנגדית הינה היד הסבילה (פסיבית), היד ההסטורית, גנטית-תורשתית. יש המחלקים את הידים