בס"ד
פרשת "וארא", שמות ו' – ב' . לחץ לצילום מתוך "אור פנימי"-על עץ החיים
לחץ לצילומים מ"הזהר" הקדוש פרשת "וארא"
הפרשה שלפנינו דנה (גם) בעניין הבא, שמות הבורא , הוא העניין בו נעסוק בפרשת שבוע זו שלפנינו , פרשת וארא : שמות ו' - (ב) וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני יהוה : (ג) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם :
[וגם משמות פרק ג' : (יד) ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם:] , ותקצר היריעה מהכיל.
ומי שמבקש להחכים באמת ילך לספר "שערי אורה" לרבינו יוסף ג'יקטיליא.
בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו (דחילו-פחד, רחימו-אהבה) הנה אנו נוגעים שוב בשמות הבורא. בעסקנו בתורת הקבלה, אנו מסייגים את כוונות האמירה "שמות הבורא" כפי שנביא מדבריו של הרב אשלג זצוק"ל, בפרושו (אור פנימי) לספר עץ החיים להאר"י הקדוש.
וחובה על כל העוסקים בקודש לשנן את דבריו הבאים, שיהיו נר לרגליהם ואור לנתיבתם, שלא יסטו ח"ו
מדרך הישר והאמת.
א.פ. "צריכים לזכר שכל חכמת הקבלה מיוסדת על עניינים רוחניים, שאינם תופסים לא מקום ולא זמן, ואין העדר ותמורה נוהג בהם כלל ועיקר" *ומהו מעץ-החיים שאומר "דע".
* שיש כאן ממש ענין של ידיעה ולא אמונה בעלמה, ככתוב "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' וגו' "
במחילה, מבקש אני לבדוק את עניין הידיעה, עם עניין הזכרון ועניין "ושננתם לבנך ודברת בם וגו' "
טועים אנו לחשוב כי רק את התורה הכתובה קבלנו מהקב"ה, שכן על עניין התורה שבעל-פה, יש מחלוקת סמויה. ומה טיבה של אותה המחלוקת.
הרי מצווים אנו להעביר על-פה את תורת השם לבנינו ולשננה להם (לבד ממה שמוצהר תורה בשעל-פה), שינון לשון חידוד כשיניים מחודדות, שיהיו הדברים נהירים להם, מעשה תורה שבעל-פה. ואף על פי שחלקנו אכן עושים כלשון הכתוב, אין אנו עושים זאת ברוח הכתוב וממש מביאים דברים בשם אומרם. ובמה דברים אמורים ?
אין אנו מצליחים להעביר לבנינו את תחושת האמת , שהרי אם מספר אב לבן כי הוא היה שם והוא חווה את האמור, ואין אלו דברים של כזה ראה וקדש, של תורה משמים שלא היה לה עד. אכן תורה משמים היא , אך היה לה עדים, ועדים רבים.
איך ניתן לומר " אין אני ח"ו מאמין בכתוב, שהרי לא הייתי שם ולא ראיתי במו עיני את הכתוב ".
מתקשה אני להלין על האומרים כן, מאחר וחושש אני כי איש לא ערב להם בעדות אישית. אם היה אביו של הדובר משנן לבנו את הדברים והיה מעיד כי אביו העיד בפניו, שאביו העיד בפניו , שאביו העיד בפניו וכך הלאה, עד לאותם אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, ולאבותינו בני ישראל/יעקב שהיו ושירדו למצרים, ויצאו ממנה וקבלו את התורה והלכו במדבר ואכלו את המן ובאו ארצה ישראל, ונכנסו ובראשם יהושע בן נון, וכבשו את הארץ ובנו את המקדש וגלו מארצם ושבו לארצם וכן הלאה עד לימינו אנו ממש.
אם היינו אנו האבות מעידים כך בפני בנינו, שהרי כל דברינו היו בבחינת תורה שבעל פה ובבחינת דברי אלוקים חיים. שהרי קל היה לבן להאמין לדברי אביו ממש בבחינת ידיעה. והרי כולנו, שישים רבוא, נשמות בני ישראל עמדנו שם למרגלות ההר.
שאם לא כן, למה אוחזים רובנו ככולנו ( גם מי שאינו נחשב בן תורה) באמירות כמו "אני ישראלי", "יהודי".
יהודי , כיהודה משבטי (בני) ישראל, או קדוש מכך "ישראלי" שהרי כל אחד מאיתנו מעיד מבלי משים על יעקב/ישראל אבינו, לא רק שמעיד על שבטי ישראל , אלא ממש על יעקב אבינו.
זו היא ידיעה לשמה (אם כי לצערי מוכחשת על פי-רוב), שכן אם "תעיז" לקרא למישהו בשם שאינו שמו, מיד יקצוף עליך ויתקן את טעותך "קוראים לי שמעון ולא אבי " , איכה זה העזת לשבש את שמו ולייחס לו שורש (נשמה) אחר.
אך אם תשאל אותו לשיוכו הדתי/לאומי יאמר לך מיד ובבטחה, "אני יהודי/ישראלי",
אף אלה "המתחכמים" ומבקשים להיות "מתקדמים", "ליברלים" (סליחה על השימוש בלעז), יאמרו לך
"אני קודם ישראלי ורק אחר כך יהודי", הנה דבר משותף לכולנו, גם גדולי המאמינים, הרבנים , האדמורי"ם והצדיקי"ם, כולם קודם ישראלים ורק לאחר מכן יהודים.
בעניין ידיעת הבריאה והאמת, מצבנו ממש מעורר רחמים,
להבדיל מדתות אחרות, בהם "הנביא" נפגש עם אלוהיו ביחידות, או כמעט ביחידות ולא היו עדים למעמד, אפילו בסמוך ל"התרחשותו", שהרי למעמדים הרבים של קדושה של עם ישראל, כמו מכות מצרים, חציית הים, קבלת התורה במעמד הר-סיני וכך הלאה,
היו עדים חיים רבים מאוד. ששים רבוא (רבוא = עשרת אלפים ), משמע שש מאות אלף יוצאי צבא. ומה הם יוצאי-צבא ? בני עשרים (או שמונה עשרה ) ועד חמישים, כל מי שכשיר לשרת בצבא. הוסיפו לכך את הזקנים הנשים והילדים והגעתם לכמה מיליונים (בין 3 ל 10 מיליון). זה מספר העדים אשר חזו בכבוד ה' על ההר,
אשר חצו את הים, שאכלו מהמן וכך הלאה את כל נסי המדבר.
וכל הנסים שפקדו אותם, היו כמעט כלא היו, לבד מספר התורה (שאמיתותו ח"ו כאילו מוטלת בספ"ק ), הנמוגו כל העדים ?
הרי ברור שאין זה "סיפור" , "אגדה" , "מיתוס" , "סיפור עם" , דבר כזה אינו יכול להוולד ביום בהיר אחד,
שהרי מי "שהולידו" היה צריך להולידו "יש מאין" שהרי כל זה לא קרה כלל . ומתי "נולד הסיפור" ?
לפני עזרה ונחמיה ?, אחרי בית ראשון, לפני בית ראשון , לקראת בית שני ?
אולי בכלל לא היו בתי מקדש ? לשמחת כולנו השאלה שהעלתי מופרכת מעיקרה, שהרי זו היסטוריה לשמה, דברי ימי עמנו.
ובא לציון גואל, סוף סוף יש הסכמה מסוימת בינינו, אז היו בתי מקדש (גם זה משהו שממנו אפשר להמשיך לקראת הידיעה – דע , על דרך " שהייתי שם, עצמי ובשרי ") .
ובבית המקדש היה קדש קדשים ? (אני מקווה שכבעלי שכל נענה כולנו בחיוב לשאלה ).
מה היה בקדש הקדשים ?
ומי נתן את מה שהיה בקדש הקדשים ?
האם נעשתה שם עבודת הקדש והקרבנות, ההיה מעשר ?
האם היו הלויים בדוכנם והכהנים על משמרתם ?
האם היו הלויים מזמרים ומנגנים לפני השם ? (אם כך יש מוזיקה ישראלית/יהודית אוטנטית – שוב סליחה על המילים שאינן עבריות, הדבר נעשה מתוך כוונה).
שמעתי דבר שזעזע אותי עד מאוד מחבר בבית הנבחרים שלנו (ב"נ שאולי ביום מהימים יהפוך לכנסת ישראל),
לשאלת עיתונאי, למה אצלנו בבית הנבחרים מדברים כל כך הרבה ולא עושים כמעט כלום ?
ענה החבר "זה פרלמנט, ופרלה זה לדבר בצרפתית "
צודק החבר, אכן כיום , במצבנו הרוחני, דתי , חברתי , ובמצב המחויבות שלנו למשהו שאינו אנו עצמנו,
זה באמת פרלמנט ומה שהם עושים זה לדבר ואכן יש לנו מה ללמוד מהצרפתים, ערש התרבות.
* להזכיר לחבר ולכולנו, בימי תפארת עמנו, נקרא הבית והמוסד "כנסת-ישראל",
ומהי כנסת ישראל ?
הוא הבית והגוף, בו מתכנסים חבריו מכל קצוות הארץ, השבטים והחברה, מדבר חצוי ומפולג מטבעו,
להיות : לכנס, ולנכס, לכן, כס, נס ולסך. מחברים את העם והופכים אותו אגודה אחת. כאן אין דיבורים בעלמה, אלא דיבור של עשיה שמול עיני המדבר עומדים טובת העם, הארץ והתורה.
ומעט בהשפלת עינים להודות, כי יש לנו תורה, ותרבות, ומקורות ומערכת משפט בני שלושת אלפים וחמש מאות שנה [כולל רישום מדויק של הליכים משפטיים, מחשבתיים וכד']. אין לנו ללמוד מה"דמוקרטיה" שכל קיומה בשמירה על קיומה ושממציאיה נמחקו מעל פני האדמה, כעמים, כתרבות וכדת.
ממי אנו (כמדינה) שואבים את מערכת המוסר והמשפט ? מהתורכים ומהבריטים, מוסריים ורחמנים בני רחמנים.
אל לנו ללמוד מהמוסר, התרבות והצדק של היוונים, הבריטים, התורכים והאמריקנים (כמעט שלא עמדתי בפיתוי לומר "ומהגרמנים", שכן "תרבותם" עתיקה מתרבות האחרים, להם המוסיקה, פילוסופיה, ספרות, שירה ופסיכולוגיה - כן גם תורת הגזע והשמד ).
אפילו פרעה חיבר שלושה עיקרים בכל הקשור לעם ישראל,
שמות א' - (ט) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו :
רב ועצום = בגימ' 414 = יקדש = קידש = קדשי = קדיש = דתי = תשיג .
שתים עשרה פעמים נזכר בתנ"ך הביטוי "תשיג", רמז לעם ישראל רב ועצום.
רמז לכך ש"רב ועצום" שעצמתם בת השגה, וככל שישיגו יושג להם.
עם בני ישראל = בגימ' 713 = ארבעתם (גם נזכור "כנגד ארבעה בנים דברה תורה וגו' " ).
דניאל א' - (יז) והילדים האלה ארבעתם נתן להם האלהים מדע והשכל בכל ספר וחכמה ודניאל הבין בכל חזון וחלמות : ( הזהר הקדוש מביא בפרשת "וארא" על ארבע היסודות, המתכות, הכיוונים ועוד).
עם בני ישראל רב ועצום = בגימ' 1127
זכריה י"ד-(ט) והיה יהוה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד : = 1127
תהילים קי"ח-(ב) יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו : = 1127
אנו מלינים על כי השואה הנוראה שפקדה את עמנו, הולכת ונשכחת והולך ופוחת הדור.
כבר מנוסים אנו בלקיחת חלק בהנצחת ( או ח"ו השכחת ) האמת, ז"א ככל שאנו נשנן לבנינו ונדבר בם, כך תמשיך האמת להיות נחלת הכלל, ולא תחשב אמונה בעלמה.
מה יקרה בעוד מאה או מאתים שנים, הרי לכל אחד מאיתנו יש את "תלאות החיים", "אילוצי היומיום", קשיי הפרנסה וכך הלאה.
ככל שמשחקי הוידאו והמחשב, המוסר, המשפט, הצדק והמחוייבות החברתית והאישית שמקורם ב"מערב הנאור" יתפסו חלק בחיינו, כך יפחת חלק המורשת הישראלית/יהודית והתוצאה כבר רשומה בספר דברי ימינו.
לסיכום עניין הידיעה, "דע" : אם חפצי הוכחה אנחנו, איזו הוכחה טובה תתכן, שעדיפה על פני שלושת אלפים וחמש מאות שנות קיום עמנו, ההיסטוריה שלו, מערכת המשפט המנוסית והשורשית , והמערכת החברתית סוציאלית , של ערבות הדדית (משהו כמו ביטוח לאומי).
היכן עוד נמצא ספר המצוי בכל קצוות תבל, בכל ארצות העולם ולו רק גרסה אחת. מאפריקה, אסיה הרחוקה והקרובה , אירופה, אמריקה, מזה אלפי שנים. ספר בן אלפיים שנה מצפון אפריקה, וספר בן חמש מאות שנה מספרד, ואחד מהיום בישראל, כולם כתובים במדוייק אות לאות. האין זו הוכחה שתניח את דעת הספקן ?
ואולי אין כאן ספק, אלא מעשה שט' לא עלינו, הרובץ במוחנו ואין האדם שואל את עצמו כלל שאלות של מהות, ידיעה ואמת ? אולי הפחד מהאמת שולט, הידיעה כי האמת מחייבת וכי במדינתנו כיום כמעט ואיננו מחוייבים לדבר (לבד מהמיסים ההזויים שמממנים מוסדות מיותרים המרעיבים עניים וממיתים זקנים וחולים) ?
שמות הבורא : נזכור את פרשת השבו הקודם, פרשת "שמות", "ואלה שמות בני ישראל וגו' ",
שהרי פרשת שבוע זה דנה בין היתר בשמות הבורא.
וכבר הזהרנו כבלשון "אור פנימי" שאין אלה שמותיו ח"ו של הבורא "היינו האור המתפשט מעצמות הבורא ית', אלא רק באור המתפשט מעצמותו ית', אמנם בעצמותו ית', אין לנו שום מלה והגה כלל. כי זה הכלל, כל מה שלא נשיג , לא נדעהו בשם. וזכור זאת ואל תכשל".
משמע אם דנים אנו בשמות', אין אלה שמותיו, שאין דבר תופס באין-סוף, אין לו מידה ומקום אין בו תמורה כלל, אי אפשר להוסיף עליו ואי אפשר לגרוע ממנו דבר, והוא אחד, יחיד, ומיוחד באחדותו. אין לו גבולות וגדרות ומחיצות פנים והחוצה, אין בו ובתוכו כל צורה וכל מידה , לא טוב ולא רע, לא גדול ולא קטן. אלא הכל אחד (וכפי הכתוב, "דאנת הוא חד ולא בחשבן. אנת הוא עלאה על כל עלאין סתימא על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל"
פרוש : אתה אחד ולא בחשבון (אחד ולא מבחינה מספרית על דרך של מניה , אחד, שנים, שלושה וכן הלאה, אלא אחד מבחינת אחידות, פשטות, ללא מורכבות וחלוקה כלל. אחד משמע מכיל את הכל, הוא המציאות כולה, ואין מציאות בילתו ) אתה עליון על כל עליונים, סתום על כל סתומים, אין מחשבה תופסת בך כלל ( משמע, המחשבה האנושית מגבילה ומגדירה כל דבר שהיא תופסת, ומטבע הדברים יכולה לתפוס רק דברים מוגדרים ומסויגים, אחד הסייגים והגדרות הקיימים הם השמות. שם מייחס תכונות , גבולות, מידות, גרעונות ויתרונות.)
לסבר את האוזן, על יכולת התפיסה האנושית : אם נמשיל את האדם לאבר בגוף, שכן אפילו ע"פ גישת המערכות, כל גוף הינו חלק ממערכת גדולה יותר ומקיפה יותר, או מגוף גדול יותר. (וההנחה נכונה לגבי כל הבריאה כולה ואת כולה מותר ואפשר לחקור ולדרוש )
אבר כלשהו , נניח כבד, יכול להיות שלם ככבד, מתפקד בשלמות ככבד. אך אין לו קיום בלתי תלוי ככבד, אלא כחלק מגוף (וכבד הוא הגדרת מהותו). ככבד הוא יכול לחקור ולהביע דעה על אבר אחר בגוף ועל תפקודו. אין הוא יכול לחקור או להבין את משמעות הגוף הכולל , על אחת כמה וכמה על מי שבראו ועל "מחשבותיו" ו"מניעיו".
שם במהותו, הינו גדר וסייג, ומגדיר מראש את מוגבלות נושאו.
"שמות הבורא", הינם שמות הפעולות היוצאות מאור האין סוף. ואור האין סוף נובע מעצמותו ית'.
ובעצמותו ית' אין לנו "מחשבה תפיסא כלל". ואם תשאל מהו עצמותו ית', נאמר בתשובה כי אין לנו כל מושג וכל מילה לאמר על עצמותו ית', ואפילו האמירה "עצמותו ית' " באה לאמר כי הוא מקור ושממנו נובע "אור האין סוף".
ושמותיו ית' , כפי המובא בספר עץ החיים , כולם כלולים באור א"ס (אין סוף), ואם נאמר כבר שאין באור א"ס בחינת תחילה וסוף ובחינת זמן כלל (וכן מילת אור – אינה מילת אור המאיר כשמש, אלא אור אין סוף ללא תכונה כלל ), שהרי מילת טרם (דע כי טרם שנאצלו הנאצלים וגו' ), אין בה עניין של זמן , רק של סיבה ומסובב. ואמנם הסיבה היא המקור , אך המסובב גורם לסיבה לפעול.
וחשוב לזכור כי כל התאורים המופיעים בכל ספרי הקודש והקבלה ובכל מקרה מדובר בעניינים רוחניים שאין להם כל הסבר וצורה דמיונית ותמיד מנסה הכותב לסבר את אזנינו, (מתוך הנחה כי יודעים אנו שאין לתאר באופן גשמי פעולות רוחניות) ולא להסביר את הקיים.
אם-כן, אור א"ס כולל בתוכו את הכל והוא אחד ופשוט ללא מורכבות כלל.
מדברים אנו על מערכות של אור/כלי (וגם כאן אחד הם ואין כלל אפשרות להפריד בין האור לכלי). והכלי יכול להכיל רק את האור המתאים לו, היות ונעשה כלי ע"מ להכיל אותו האור.
וככזה מבקש ומחפש אותו הכלי את האור שיכול להכילו "ולוקחו/מוציאו" מתוך האין סוף. ואותו כלי משול למקלט רדיו, אשר מסביבו גלים אין סוף, והוא מכוון לערוץ אחד בלבד ועל כן אין כאן הפרדה של גל מגלים , אלא לקיחת הכל ושימוש מוגבל ע"י הכלי.
וכך שמות הבורא ית' מסמנים "מידה", כמו " א"ל רחו"ם וחנו"ן אר"ך אפי"ם ור"ב חס"ד וגו' ", אין בדברים אלה להגיד עליו ית' , אלה רק את שאנו לוקחים מאור הא"ס ית', לפי צרכינו והשגתנו.
ולפי דברי הזהר הקדוש, הבורא ית' נגלה לאבותינו בא"ל שד"י, ככתוב, שמות ו' – ג' : וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יהו"ה לא נודעתי להם :
רוצה לומר, כי לפי גדולת האדם כך האור שיכול לקבל. אפילו אבותינו הקדושים שהגיעו למעלות גבוהות מאוד, לא הגיעו כפי מעלתו של משה רבנו ע"ה. וגם יעקב המושלם בכל האבות לא הגיע כפי השגת משה.
(ראה "זהר" הקדוש, סימונים 1 – 4).
"זהר" סימון 4, מסביר את עניין יוסף "הצדיק" , שנוסף לשמו "הצדיק", רק לאחר ששמר את אות הברית,
בהמנעו מאשת פוטיפר. ומורה בכך על עלית המדרגה של יוסף ויכולת השגתו בקודש.
למעשה אור הקודש שסביבנו הינו אחד וללא פרוד, כל אחד לפי רמתו כך השגתו את האור, ומרמז שתמיד תתכן עלית היחיד בסולם ועלית כולם והתקדשותם לשון קדושים תהיו כי קדוש וגו'.
מסביר ה"זהר" הקדוש את עניין הרמה הרוחנית ויכולת ההשגה, כגוונים (צבעים) נראים ובלתי נראים "שראו אלו גוונים שנראים" (שנראו לאבות – ובל תטעה, שכן אינם נגלים לכל, כלל ועיקר), ומשה רבנו ע"ה ראה גוון שאינו נגלה, אלה למשה.
ואין לנו לדאוג כלל, שכן את "והנה סנה בער באש והסנה איננו אכל" (שמות ג' – ב' ), ע"פ הכתוב ב"זהר" הקדוש, לא הינו רואים כלל גם אם הינו ממש במקום בו דרך משה (שכן במקום שעמד לא נוכל לעמוד לעולם, שנאמר , משנה מסכת אבות פרק ב' :
(ד) הוא היה אומר, עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הלל אומר, אל תפרוש מן הצבור, ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה.
ונאמר , במדבר י"ב (ג) והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה :
ענוה זו שהפכה אותו כלי מזוכך מכל הכלים, השיגה בו אור כפי מעלת ענוותו.
