בס"ד
פרשת "שמות" (במחילה, נמשיך במנהגנו להתמקד בפסוק אחד בכל פרשת שבוע, "כי כבד ממני" [בכחול הערות/הארות אורי"ה]).
בע"ה הנה אנחנו באים אל ספר שמות , ואל פרשת שמות וכאן בפרשה זאת אנו מגיעים בכוונה הראויה וביראת השם אל הדבר עצמו ומשקל "שמות" כמשקל "ברחל בתך הקטנה"
בראשית כ"ט :
(יח) ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע ( נפש = 7 בחש' קטן רמז שבעים נפש, גם רמז חג"ת נהי"מ ) שנים ברחל בתך הקטנה :
ויש כאן אהבת הקב"ה לישראל, אהבת אין סוף מהאין סוף.
שמות א :(ה) ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים:
[יצאי ירך יעקב – רמז ישראל. יצאי = בגימ' 111 = א.י.ק/ב.כ.ר = מעשר ישראל /לוי/כהן מלמדנו על כלל ישראל]
* מחד,
"שבעים נפש" ספירה [מניה] מדוייקת, (וידוע כי אין ח"ו הברכה שורה על דבר וגו'),
[שבעים = בגימ' סוד = 70 פנים לתורה = 70 מאמרי תיקוני הזהר]
מדרש רבא בראשית פרשה ס"ד פסקה ו' : ויזרע יצחק בארץ ההיא א"ר חלבו בארץ ההיא בשנה ההיא הארץ קשה והשנה קשה ואלו היתה יפה על אחת כמה וכמה וימצא בשנה ההוא מאה שערים מאה כורים מאה שערים מאה מנינים מאה שערים מלמד שהאמידו אותה ועשת מאה כמה שהאמידוה והלא אין הברכה שורה על דבר שהוא במשקל ובמדה ובמנין מפני מה מדד אותה מפני המעשרות :
ולנו לשאול , כפי דרך מדרש רבא : "מפני מה מדד אותה " {ראה לעיל} :
ומפני מה אמר "יצאי ירך" {ראה לעיל} :
באמרו יצאי ירך הזכירנו את שבועת אברהם אבינו ע"ה , את מאבק יעקב בשרו של עשו ואת שבועת יעקב :
בראשית כ"ד : (ז) יהוה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם : (ט) וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדניו וישבע לו על הדבר הזה :
בראשית ל"ב : (כה) וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו :
(לב) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגעבכף ירך יעקב בגיד הנשה : (גיד הנשה הוא מקור זרע האדם, ראה להלן).
ספר החינוך : משרשי מצוה זו כדי שתהיה רמז לישראל, שאף על פי שיסבלו צרות רבות בגלויות מיד העמים ומיד בני עשו, יהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם ויבוא להם גואל ויגאלם מיד צר, ובזכרם תמיד עניין זה על יד המצוה שתהיה לזכרון יעמדו באמונתם ובצדקתם לעולם. ורמז זה הוא לפי שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו , שבא בקבלה שהיה שרו של עשו, רצה לעקרו ליעקב מן העולם הוא וזרעו ולא יכל לו, וציערו בנגיעת הירך. וכן זרע עשו מצער לזרע יעקב, ולבסוף תהיה להם תשועה מהם, וכמו שמצינו באב זרחה לו השמש לרפאתו ונושע מן הצער , כן יזרח לנו השמש של המשיח וירפאנו מצערנו ויגאלנו במהרה בימינו, אמן.
* ומאידך,
הברכה באה באי ספירה, באי תיחום ובאי כיוון.
לאברהם : בראשית כ"ב :(יז) כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו :
ליצחק : בראשית כ"ו : (ד) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ :
ליעקב : בראשית כ"ח :(יד) והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך:
ויש רמז גדול בפרקים : כ"ב בגימ' 22 כמניין האותיות/כלים .
כ"ו בגימ' 26 שם המפורש הוי"ה.
כ"ח בגימ' 28 כמניין כח, ידיד, יד של ימין ויד של שמאל,
שהתקיימו ביעקב מן החסד ומן הדין כבאבותיו אברהם ויצחק, ומן יד ויד עשאם לתפארת ולכח הידיד . (וראה בזהר הקדוש , בראשית , מאמר "עשרה מאמרות").
שבעים נפש – (שבע) רמז להיותם יסוד עם טרם ירידתם מצרימה שהם זעיר אנפין/תפארת ומלכות.
המילה "שבעים" מופיעה בתנ"ך שבעים ושתים (ע"ב) פעמים, רמז לשם בן ע"ב. שיוציאם ממצרים ויבקע להם את הים ויתן להם את המן וכו'.
שמות י"ד: (יט) ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריה ם: (כ) ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה : (כא) ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים :
ע"ב = בגימ' אמלא .
שמות כ"ג : (כו) לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא :
** "אמלא" מתקשר לשלושה איסורים עליהם שמרו בני-ישראל בשבתם במצרים (ראה להלן מובא מהזהר הקדוש),
וע"כ "שבעים נפש" ירדו ושבעים (גם לשון שבועה )יעלו בגאול אותם הקב"ה, לעתיד לבוא :{שלא ישאר בהם נדח}
ירמיה כ"ג : (ז) לכן הנה ימים באים נאם יהוה ולא יאמרו עוד חי יהוה אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים:[ונותרו בה נדחי ישראל – שחלקם בקשו להשאר אצל "סיר הבשר"](ח) כי אם חי יהוה אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם :
** מהזהר הקדוש" פרשת שמות-מתוך מאמר "אינון דדחיין שכינתא"
"שלושה הם שדוחים השכינה מהעולם, וגורמים שדיורו של הקב"ה לא יהיה בעולם, ובני אדם צווחים ולא נשמע קולם. ואלו הם. :
מי ששוכב עם נדה, היות שאין טומאה חזקה בעולם זולת טומאת הנדה. טומאת הנדה שהולכים נדחית השכינה מפניהם.
ולא עוד, אלא שגורם חלים רעים על עצמו ועל אותו זרע שיוליד. כיוון שקרב בן אדם אצל נדה, אותה טומאה קופצת עליו ונשארת בכל איברים שלו. הזרע שיוליד באותה שעה, מושכים עליו רוח טומאה, וכל ימיו יהיה בטומאה, שהרי הבניין והיסוד שלו הוא בטומאה גדולה וחזקה מכל טומאות העולם".
מי ששוכב עם בת אל נכר, שמכניס ברית קודש ואות הקיום ברשות אחרת , שכתוב 'ובעל בת אל נכר'. ששנינו אין קנאה לפני הקדוש ברוך הוא זולת קנאת ברית קודש, שהיא הברית של השם הקדוש וסוד האמונה. מה כתוב ויחל העם לזנות אל בנות מואב, מיד ויחר אף יי בישראל. ראשי העם שיודעים ולא מוחים בידיהם , נענשים תחילה שכתוב 'קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליי נגד השמש' רבי אבא אמר מהו נגד השמש, נגד הברית שנקראת שמש. ועליה נאמר כי שמש ומגן יי אלהים. שמש ומגן זו ברית קודש. (ברית = בגימ' 612 = וישרצו, שהרי מצוה ראשונה מפרשת בראשית, הינה "פרו ורבו" ומה מצא להגיד בפרשה "פרו וישרצו וירבו" שמילת וישרצו = ברית בגימ', סימן ששמרו בריתו כל זמן שישבו במצרים).
מי שהורג בניו, אותו עובר שמעוברת אשתו, וגורם להרוג אותו במעיה, שסותר בנין הקדוש ברוך הוא ואומנות שלו. יש מי שהורג בן אדם, וזה הורג בניו.
שלוש רעות עושה שכל העולם לא יכול לסבול, ועל זה העולם מתמוטט מעט מעט ולא ידוע , והקב"ה מסתלק מהעולם , וחרב ורעב ודבר באים על העולם .
זכאים הם ישראל, שאף על פי שהיו בגלות מצרים, נשמרו מכל אלו השלושה , מנדה, ובת אל נכר, ומהרג הזרע, והשתדלו בפרהסיה **בפריה ורביה . שאף על פי שנגזרה גזרה כל הבן הילוד היארה (א' בחולם חסר) , לא נמצא ביניהם מי שהרג העובר במעי האשה, כל שכן לאחר מכן (לאחר הלידה) , ובזכות זה יצאו ישראל מן הגלות.
במאמר הזהר הקדוש לעיל "והשתדלו בפרהסיה בפריה ורביה", 'שמט' את הכתוב בפרשה , לשון "וישרצו", ובזאת כפי שציינו לעיל גימ' "ברית" רמז ששמרו על הברית.
שמות א :(ה) ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים :
ומהו "ויוסף היה במצרים" ?
כפי שכבר דרשנו לעיל, בעת הגאולה, יקבצנו מארבע כנפות הארץ לארצנו, כל נדח באשר הוא, משם יביאנו הקב"ה.
ויוסף היה במצרים, ללמדנו שלבד מיעקב, מיוסף, מאפרים ומנשה , ירדו שישים וששה,
ויחד עם האחרונים היו שבעים. והקפיד למנותם , כפי שיקפיד למנותם בגאולה בע"ה,
ולא יותיר ממנו נדח, באשר הוא נדח.
ויושלם " קדושים תהיו כי קדוש אני וגו' " .
אורי"ה, עבד אהבה להשם ית'.
