פרשת השבוע בראי הקבלה פרשת "בשלח", שמות י"ג-י"ז.
שמות י"ג
(יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם :
בראשית נ'
(כה) וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעלתם את עצמתי מזה :
רש"י על שמות פרק יג פסוק יט
(יט) השבע השביע - השביעם שישביעו לבניהם (מכילתא) ולמה לא השביע בניו שישאוהו לארץ כנען מיד כמו שהשביע יעקב אמר יוסף אני שליט הייתי במצרים והי' סיפק בידי לעשות אבל בני לא יניחום מצריים לעשות לכך השביעם לכשיגאלו ויצאו משם שישאוהו (סוטה יג) :
והעליתם את עצמותי מזה אתכם - לאחיו השביע כן למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם שנא' אתכם :
אבן עזרא על שמות פרק יג פסוק יט
(יט) ויקח - הזכיר למעלה עלו בני ישראל. החיים בדור ההוא. גם העלו עמם הנכבד שהיה בהם שעל ידו ירדו מצרימה והוא השביעם לפני מותו שיאמרו כן לבניהם ובניהם לבניהם. והנה משה נתעסק לקיים השבועה שלא תבא אשמה על ישראל. כי ראינו שנשיאי ישראל נשבעו לגבעונים והם לא נשבעו להם אלא על תנאי שהם רחוקים כמו שאמרו. ואחר שנמצאו קרובים היה נכון שלא ישמרו שבועתם. ולא יעברו הם וכל ישראל על מצות לא תחיה כל נשמה. רק בעבור כבוד השם עשו שלא יחללוהו. ואחר שנים רבות העניש השם בני ישראל. בעבור שהניח שאול להמית את הגבעונים שהיו בנוב עיר הכהנים. והזכיר עצמות כי כל הבשר והעור ירום תולעים ויבאש. ולא ישארו בשנים מועטות רק העצמות :
זהר הקדוש
מדוע העלה את עצמותיו, אלא מפני שהיה הראש (הראשון-אורי"ה) לרדת לגלות.
ולא עוד אלא שהוא סימן הגאולה היה לו, והשביע את ישראל על זה, זה הוא שכתוב כי השבע השביע את בני ישראל והרי נאמר.
זכאי חלק משה שישראל היו עוסקים לשאול ממון ממצרים, ומשה היה עוסק בשבועת יוסף. ויש שאומרים הארון בנילוס היה, ובשם קדוש העלה אותו. ועוד אמר משה, יוסף הגיע זמן גאולת ישראל, ואמר עלה שור ועלה. ויש שאומרים בין מלכי מצרים היה ומשם העלה אותו. ויש שאומרים כדי שלא יעשו אותו עבודה זרה, שמוהו בנילוס, וסרח בת אשר הראתה אותו למשה.
שער הפסוקים להאר"י הקדוש
(מזולתו)כבר ידעת מ"ש (מה שאמרו) רז"ל רבותינו זכרונם לברכה בפסוק לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, (אמר פרעה למצרים) שגזר עליהם שימולו, וגייר כמה נפשות ומל אותם. והם הערב רב שעלו עם ישראל ממצרים. ומשה גם הוא רצה לקרבם ולהכניסם תחת כנפי השכינה, ולפי שיוסף התחיל במצוה זאת, והיה העיקר הראשון לגיירם, לכן לקחו משה עמו. (ע"כ מזולתו)
דברי יוסף : והעלתם את עצמתי מזה.
דברי משה : והעליתם את עצמתי מזה אתכם .
(אורי"ה) יוסף משביע "והעלתם" ללא יו"ד וללא "אתכם". משה מוסיף יו"ד ל"העלתם, העליתם" וכן מוסיף אתכם. שיוסף מצווה הלכה ומשה מצווה מעשה "אתכם", בכל אשר ינחם ה',
היו"ד בהיותה אות המחברת תכונות (המשכת אורות) אות קודמתה, בקוצו של יו"ד עם תכונות אות שלאחריה
ברגלה של היו"ד, משמע מחברת את אורות אות למ"ד עם אורות אות תי"ו, פרוש :
אותיות דרבי עקיבא למד, "אל תקרא למד אלא (ראשי תיבות) ל'ב מ'בין ד'עת".
וכן לשמשת צינור להמשכת אורות מספירת הוד לספירת יסוד (ראה מאמר "קדישין" להאר"י הקדוש בפירוש לספר יצירה).
אות תי"ו, היא אות אחרונה באלף בית וכן מהווה צינור להמשכת אורות מספירת יסוד לספירת מלכות.
רוצה לומר, היו"ד שהוסיף משה, מעבירה את השבעת יוסף מהלכת השבעה "לב מבין דעת" למעשה שבהוצאה לפועל (שורש נשמת יוסף כזכור, ספירת יסוד) לספירת מלכות, הוא שורש נשמת דוד המלך ע"ה.
וכן רמז לחיבור משיח בן יוסף למשיח בן דוד.
כך גם "אתכם", שלא יאמרו "מה היא לנו", אלא שאמר משה , "השבע השביע" ואמרו יוסף ומשה "פקד יפקד".
וכן "עצמתי", קרא לשון עצמה היא כח, שהעלאת עצמתיו של יוסף, מאדירה לישראל עצמה (עוצמה) היא עצמת השם ית', ככתוב , שמות י"ד (יד) יהוה ילחם לכם ואתם תחרשון.
שמות ג'
(טז) לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אלהם יהוה אלהי אבתיכם נראה אלי אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים :
(אורי"ה) והנה טרם אמירת משה "פקד יפקד", אומר הקב"ה "פקד פקדתי" וזרת לאחר "וירא וידע" וגו', רמז להזכירם את שבועתם. ואמרו רז"ל, "השבע השביע" רוצה לומר, אתכם ואת בניכם, לשון ערבות לדורותיכם. ועל זאת אמר משה "אתכם".
ויוסף : "והעלתם", שאני הראשון ש"ירד" לגלות להיות לכם ולמצרים "המשביר", ויציאה מעבדות לחרות משמעה העלאת שורש ראשון הגלות. (ראה שעורים קודמים, לעניין "שבר" ו"משביר", בדברי יעקב ובדברי יוסף).
והנה אנו מוצאים גם ערבות ביוסף, "עצמות יוסף" = 762 = תקברני.
בראשית מ"ז
(כט) ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים:
בראשית נ'
(ה) אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה :
(אורי"ה) יוסף שהוא המשנה למלך למצרים ובמובנים רבים ממש מלך מצרים, זוכר את הבטחתו לאביו, שהיא לשון בטחון, משמע לא רק שבועה אלא שבועה והבטחה לקיים. רמז שהכין שאם לא הוא בחייו, בניו במותו.
וכן "עצמות יוסף" בגימ' = וערפתו.
שמות י"ג
(יג) וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה:
רש"י על שמות פרק יג פסוק יג
וערפתו - עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו. הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יפסיד ממונו (מכילתא):
אבן עזרא על שמות פרק יג פסוק יג
וערפתו - יש אומרים תכתוב על ערפו קדש והאומר כזה אומר אני שהוא חמור קשה עורף. כי הנה כתוב הוא יערוף מזבחותם. וערפו שם את העגלה בנחל. שהפירוש לכרות העורף. כאשר פירשו מעתיקי הדת. כי כל בכור שלא יקרב לגבי המזבח או לא יפדה חייב מיתה. כי כל בכור מצרים אדם ובהמה מתו. כי ה' לא מלטם מן הגזירה שגזר על בכורי מצרים רק שיהיו מוכנים לעבודתו. ולא היו לישראל בהמות טמאות כי אם החמורים לבדם על כן לא יפדה בכור מין אחר:
(אורי"ה) ערפתו, משמע אם לא תקיים לא תנקה, וערפתו, שלא תהיה לך הנאה ממנו ותנזק, כשם שניזוק הכהן.
שמות ב'
(כה) וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים :
(אורי"ה) "וירא וידע" = בגימ' 307 = רבקה, היא הנביאה העושה בבכורה (מקדמת בכורה ליעקב על-פני עשו). רמז ל"ותרא" רבקה ותדע, "ותרא"-"ותדע" = בגימ' 1087 =
תהילים ק"ה (ו) זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו :
(ו) זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו: (ז) הוא יהוה אלהינו בכל הארץ משפטיו:
(ח) זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור: (ט) אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק:
(י) ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם: (יא) לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם:
(יב) בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה: (יג) ויתהלכו מגוי אל גוי מממלכה אל עם אחר:
(יד) לא הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים: (טו) אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו:
(טז) ויקרא רעב על הארץ כל מטה לחם שבר: (יז) שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף:
(יח) ענו בכבל רגליו {רגלו} ברזל באה נפשו: (יט) עד עת בא דברו אמרת יהוה צרפתהו:
(כ) שלח מלך ויתירהו משל עמים ויפתחהו: (כא) שמו אדון לביתו ומשל בכל קנינו:
(כב) לאסר שריו בנפשו וזקניו יחכם: (כג) ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם:
(כד) ויפר את עמו מאד ויעצמהו מצריו: (כה) הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו:
(כו) שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו:
(אורי"ה) מעבר לאמונה ולהחכמה, יש כאן ממש התענגות הנפש בהשלמת קריאת פרק תהילים זה וחיבורו לעניין יעקב, יוסף ומשה. שכן דוד המלך ע"ה מביא כאן את פן הערבות המוחלטת של הקב"ה לבני ישראל (כמו גם על חיבור רבקה לבני ישראל, בפסוק המובא למעלה, על יד "ותרא ותדע") ונסיים בדברי הנביאים זכריה ומלאכי :
זכריה א'
(ג) ואמרת אלהם כה אמר יהוה צבאות שובו אלי נאם יהוה צבאות ואשוב אליכם אמר יהוה צבאות:
מלאכי ג'
(ז) למימי אבתיכם סרתם מחקי ולא שמרתם שובו אלי ואשובה אליכם אמר יהוה צבאות ואמרתם במה נשוב:
(אורי"ה) "שובו אלי" בגימ' = 355 = פרעה.
רמז, שובו אלי מטומאה, מפרעה לדרך הישר , ואשובה אליכם.
ובע"ה לא נשאל יותר "במה נשוב" , יען כי כבר שאלנו די וכל שנותר הוא לשוב.
שנזכה לביאת המשיח ולגאולה.
אורי"ה, עבד אהבה להשם ית'.
