פרשת "ויגש" בראשית מ"ד.
ב"י = בגימ' 12 כמניין שבטי ישראל.
ב"י = ראשי תיבות : בשם ה'.
וכן בי, לשון בקשה והכנעה, בראשית מ"ג :
(כ) ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר אכל :
שמות ד' :
(י) ויאמר משה אל יהוה בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנכי :
שורש הפרשה בהחלטת יהודה להקל את גורל יוסף ממוות , למכירה.
כלומר, ראשית יש להותירו חיים והישועה מהשם.
(משמע, כרוח פסיקות הרמב"ם, ראשית יש להישאר בחיים ולקדש שם שמיים בחיים ,שהיא מעלה גבוהה של יסוריי נפש לתיקון, וכורח מציאות לקיום כבסיס לתיקון, וראה להלן ).
בראשית ל"ז :
(כו) ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו:
(כז) לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו:
במאמר ב"י מפנה יהודה לדברי הקב"ה לישראל (אביו) ,
בראשית מ"ו :
(א) ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק:
רמב"ן על בראשית פרק מו פסוק א'
(א) ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו, לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם, לשון רש"י ואיננו מספיק, שהראוי לומר לאלהי אבותיו בלי שייחד אדם, כמו שאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק (להלן מח טו), ובתפלתו אמר אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק (לעיל לב י), או יאמר ויזבח זבחים לה' כמו שאומר באברהם (לעיל יב ז) ויבן מזבח לה' ומה צורך לפרש בו יותר:
אבל הפסוק הזה יש בו סוד יגלו לנו אותו שם בבראשית רבה (צד ה), כי כאשר בא יעקב לרדת מצרים ראה כי הגלות יתחיל בו ובזרעו, ופחד ממנו וזבח זבחים רבים לפחד אביו יצחק שלא תהא מדת הדין מתוחה כנגדו ועשה זה בבאר שבע שהוא בית תפלה לאבותיו,
(ג) ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם:
(ד) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך:
(רמז מהקב"ה, שרדתו מצרימה נדרשת ומבורכת ומלווה ע"י הקב"ה, לכן "ויקם יעקב").
(ה) ויקם יעקב מבאר שבע וישאו בני ישראל את יעקב אביהם ואת טפם ואת נשיהם בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אתו:
מדגיש "בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אתו", מרמז דינא דמלכות,
וכן שהקב"ה נתן שבר במצרים וגושן ורעב בכנען ושם (ש' שמאלית) את יוסף משביר במצרים,
וגם חיזק ב" אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה", שהוא רמז , להווסד עם.
ולהבדיל : שמות א,
(ט) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו :
{[ כמו ש"עם הספר" הינו תואר שהכריז עליו גוי, כך "עם בני ישראל" מוכרז ע"י פרעה, שמזהה בבני ישראל את היותם עם על כל סממניו, דבר שנרמז וגם נאמר ע"י הקב"ה לאבותינו ]}.
במאמר יהודה ליוסף "בי", אומר גם, בי ביהודה יקום מלך בישראל (וכן ראה משיח להלן)
שם מ"ט :
(י) לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים :
והגם שהנך כמלך המצרים, כפרעה הנך, מלך על מצרים (ונזכיר "את יוסף = המשביר בגימ' ",
ןבמאמר "את יוסף" = 557 בגימ', מרמז דוד המלך ע"ה , שהכל בידי שמים : בתהילים ל"ג :
(ט) כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד : (= בגימ' 557)
שמות א' :
(ח) ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף :
ויקם = ויעמד, שקם במצות ה', ולא רק שקם במצוה, אלא אף הקשה לבו במצוה.
"אהב את יוסף = הנתינים בגימ', שיהיו כנתינים במצרים, אשר הוא בה כמלך).
הזהר הקדוש מביא בפרשת השבוע, במאמר "נפש רוח ונשמה" ובמאמר "כי הנה מלכים נועדו", את עניין ההשלמה של "זכר ונוקבה" , של עיבור רוח ונפש של המשיחים _בן דוד ובן יוסף, ועל חשיבות העיבור בחלקי הנשמה, כמו בתכונות המלך / משיח.
שהחיבור נפש לרוח לנשמה, כמו , מלכות ישראל, צדיק יסוד עולם , ובינה.
(משפט מקדים : צדק עליון-מחצב הנשמות-שורש הדין-ספירת בינה, יוסף הצדיק-צדיק -משיח בן יוסף-ספירתיסוד, דוד המלך-צדק-שבט יהודה-מלכות בית דוד-משיח בן דוד-ספירת מלכות).
ראה סימן י"ב.
צדק עליון-בינה (לאה)
צדיק-יסוד(יוסף)
צדק-מלכות(דוד)
ראה סימן ט"ו .
תיקון והתעלות, ראה סימן ט"ז י"ז .
נשמה-בינה
רוח – יסוד-קצה/חוד של זעיר אנפין
נפש – נוקבא - מלכות
ואכן התיקון וההתעלות נעשים בידי היחיד, אך מטרתם הינה תיקון כלל ישראל והעולם, במאמר :
ויקרא י"ט :
(ב) דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני יהוה אלהיכם :
ומשמעו, "כל ישראל ערבים זה לזה וזה בזה. ומלמדם היות ישראל מאוחדים, מהו. "קדושים תהיו", שהתכלית האמיתית הינה של כל העם כמקשה אחת (ואחר כך העמים, ולבסוף כל הבריאה), כי זיווג זעיר אנפין במלכות, הוא בהיותה מלכות, וטבעה ומהותה מלכות ,
לשון מלאות ולשון כולם, מכל, לכם, וכן להמלך (ה' בחיריק) משמע להתיעץ או לשתף.
וכן לשון קדוש, לשון שקידה, שאין הקדושה באה אלא מששקדו עליה להביאה. (א.ז.)
ראה י"ח, י"ט, כ, כ"א.
כ"ב : לשון הזהר הקדוש,
תא חזי, ויגש אליו, תקרובתא דעלמא בעלמא, לאתאחדא דא בדא, למהוי כלא כלא חד, בגין דיהודה איהו מלך , ויוסף מלך, אתקריבו דא בדא, ואתאחידו דא בדא.
פרוש הסולם : התקרבות עולם בעולם, דהיינו , התקרבות של עולם התחתון, שהוא הנוקבא (ארץ,מלכות א.ז.), ובחינת הנפש, נקראת יהודה, לעולם העליון, שהוא יסוד דז"א (דזעיר אנפין א.ז)
ובחינת רוח הנקרא יוסף, כדי שיהיה הכל אחד. משום שיהודה היה מלך ויוסף היה מלך, נתקרבו זה לזה ונתאחדו זה בזה.
ר"ל שהמטרה לפניהם להתקרב ולהתאחד. ומדוע על ישראל להתקרב ולהתאחד, משום :
" קדשים תהיו כי קדוש אני יהוה אלהיכם " שנוכל להתאחד ולהתקרב זה לזה וזה בזה ולהתקרב לקב"ה ולהדמות ולהשוות ולהתאחד, ע"י מבשר ומשיח ומשיח וגאולה (א.ז.).
ראה סימן כ"ג
"משום שיהודה ערב את בנימין וערב אל אביו", לכן הזכיר ששניהם מלכים וממנו יצא מלך המשיח וכן כי ערב את בנימין ליעקב ברדתם מצרימה וערב לישראל אביו בצאתם ממצרים בהיותם לעם :
שמות ב'
(כג) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה:
(כד) וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב:
(כה) וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים:
"ותעל שועתם " לפנים כבר שועו לה', אך לא כעם , אלא כקבוצות, שבטים ומשפחות.
"וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב"- "לגוי גדול".
"וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים", ראה כי היו לעם, וידע והמבין יבין. (א.ז.)
"שהתרגזו זה בזה בשביל בנימין" זה לעולם הזה, וזה לעולם הזה ולעולם הבא.
ראה כ"ז, כ"ט, ל'
זיווג זו"ן (זכר ונוקבא) זיווג עולם עליון, זעיר אנפין, הוא זכר, הוא יוסף,
לעולם תחתון, נוקבא, הוא יהודה. ובזה התעטר "היחוד", וזיווג זה מביא לפתוח האוצר ולהשפיע על המלכות.
ראה כ"ט,
שמביא הזיווג לנחת רוח לבורא, ומביא לכפר על העונות, כדי להאיר כל פנים.
ראה ל"א
זהו שורש שהמלך-יהודה – המלכות (נוקבא דז"א), יגש אל הצדיק יוסף (יסוד דז"א),
משמע תוך יסורים יתעלה אל הצדיק, והקרבה והתיקון וההתעלות , מביאים שפע טוב לעולם כולו.
(ובימינו התקרבות בין רבדי העם , בין המלכות לצדיקים ובין אח לאחיו ואיש לרעהו,
כן על המלכות לעשות "ויגש" אל הצדיק,
ת"ח (תא חזי - בוא ולמד), שהצדיק ביסוד (ספירה תשיעית), מהווה צינור לצדק (ספירת העשירית מלכות),
אל הצדק עליון (ספירה השלישית – בינה).
ואם תשאל מה הם חמישים שערי בינה, והרי לך דבר פחות שגור , חמישים שערי צדק,
שערי בינה פתוחים מול שערי צדק, והצדיק , היסוד, מהווה להם צינור מעבר.
שכן בינינו לבין הגאולה עומד רק דבר אחד , על כל פניו וגווניו, כדברי הנביא מלאכי :
מלאכי ג' :
(כב) זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטים:
(כג) הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא:
(כד) והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם:
ראה ל"ג (בדף 6 ודף 7 )
יפה נוף, משוש תבל, משוש כל הארץ, קריה, קריה נאמנה, קריה למלך רב, הדסה, הר ציון, ציון, הר- המוריה,
מאיחוד וזיווג של בית מקדש של מעלה ובית מקדש של מטה, מהמקום המתוקן לפני "מלך רב", "מלך העליון על כל קדש הקדשים, כי משם כל האור והברכות.
אורי"ה עבד אהבה להשם יתב'.
בטעינה...
