שעור בהבנת הנקרא (פרשת השבוע " מקץ" בראשית מ"א )
חש אני צורך להתנצל בפני הקוראים ולומדים, על כי איני בוחן את פרשת השבוע כגדולי ישראל, זאת משני טעמים. וראשון שבהם, פשוט איני גדול.
הטעם השני, כי רואה אני צורך עז "לבוא" אל התורה ואל הקבלה ע"פ השתוקקותי וצמאוני,
ששואבים את מקורם וכוחם מהשפה העברית ומאהבתי אותה.
כיום אנו נקראים "יהודים" ו "ישראלים", אך אבותינו ובראשם אברהם אבינו עה"ש, נקראו עבריים, עבר, שורש המשותף לשפת הקודש ולהם ובמיוחד לאברהם אבינו, שהוא יותר מכולם עבר, מצד האחד אל הצד האחר ובעוברו, עזב בית אביו ואמו ודבק בתורתו והיו לבשר אחד, הבשר הגשמי והרוחני והבשורה האחת ובשורת האחד, בשורת "שמע" :
"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" ( אחד = 13 = אהבה = בהו ).
עם הזמן תבינו כי אין דרך ללמוד את הקבלה בפרט ואת כתבי הקודש בכלל , ללא הבנת הנקרא, ואל נטעה, אין שפת הקודש בעוסקה בקודש , כשפת הקודש בעוסקה בחול.
משמע, מה שנבין באופן מלא או לפחות מספק, בקריאת רומן כלשהו, או ספר היסטוריה, לא יספיק לנו די הצורך להבנת הקודש. לשון הקודש תובן באמצעות המילה, האות, הניקוד והטעמים.
(ז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהם :
תא חזי (בוא ראה ) את ההבדל בניקוד שתי המילים "מאסו" ,
א. לא אותך מאסו.
ב. כי אתי מאסו.
מדוע נכתבת המילה בניקוד המדגיש את האות אל"ף, כשמדובר בשמואל, ובניקוד המחליש את הגיית האל"ף כשמדובר בקב"ה ?
א הינה האות הקדושה ביותר בעברית. במבנה האות , האלכסון הינו וא"ו וה"יד" וה"רגל" שני יודי"ם. יחדיו בגימט' 26 = שהוא מניין שם הוי"ה.
כאשר מדובר בכך שבני ישראל מאס"ו אות"ו יתבר"ך ממלו"ך עליהם, מוחלשת האל"ף ותמיכת השם בהם.
ככל שהדבר נוגע לי ובי, יודע אני כי לא ממש שמתי ליבי לניקוד הנ"ל בימי לימודי המוקדמים וכפי הזכור לי , כך גם מוריי. אך כולנו הינו סמוכים בטוחים ב"הבנתנו את הנקרא". כך גם בכל הנוגע לפרשה שלפנינו, כפי שיתברר להלן.
אין ספק , הבחירה קשה,
אנו יכולים לאחוז בשיטת הלימוד של המכונים ללימוד בזק של הקבלה, לעשות קורס על ע"ב שמות (שם בן ע"ב), קורס מדיטצי"ה ל"ע (ייחודים-משורש אחד, והתבודדות – משורש בד, ענף)
ועוד קורסים שונים ומשונים וכך ללמוד על כל הקבלה, ומעט מאוד את הקבלה.
סביר להניח כי כבר הבנתם איזו בחירה בחרתי אנכי, כל שנותר לכם עתה הוא לבחור בעצמכם.
אם הנכם קוראים את השורה הזאת, יש להניח כמעט בבטחה, כי בחרתם (לפחות לעת עתה) בחירה דומה לשלי, על כך הנני מברך אתכם " דרך צלחה " ( כמו אברהם אבינו העברי, שעבר, ,כך אנו נצליח על-ידי צליחה, שורש צלח, עבר.
"ויהי נעם השם אלקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו "
תהילים כ"ז
(ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהֹוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהֹוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהֹוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ :
האות וא"ו, וחלק מתפקודיה :
הנחת יסוד :
לאות וא"ו (ו') בשפה העברית שני תפקודים :
האחד, כמחברת בין ימינה לשמאלה בכל מקרה, בראש מילה, בתוכה ובסופה.
בראש מילה, מחברת בין שתי המילים וכן בין האות המסיימת את המילה הקודמת
והאות שאחרי הואו במילה בה היא נמצאת (ובדומה גם בסוף מילה).
השני , כמכרעת בין שתי האותיות שלפניה.
פעמים נוקט הכתוב כתיב חסר, ללא וא"ו, רק בחולם חסר, ופעמים נוקט בכתיב מלא, היינו עם וא"ו, אנו נצטרך להבין מהמצא או מהעדר האות וא"ו במילה, את המשמעות הנכונה.
מעט מיכולת הבנה זו נקבל בס"ד משעור ובשעור זה.
דוגמאות :
דוגמא 1. פרות (ריבוי לפרה) :
א. הוא"ו מחברת בין הרי"ש לת"ו (נכתבת גם תי"ו)(כאן מתפקדת כחולם מלא).
מחברת בין הרי"ש (כמפורט מטה סעיף ב' ) לבין הת"ו, שהיא מסמנת סוף והתחלה, והיא מרמזת על אות ( תו = אות ), רמז לאותות ומופתים וכן כפי שנלמד בעתיד ( הלא רחוק בע"ה ) הינה אות המוציאה לפועל, בהיות צינור מיסוד למלכות. הוא"ו יש בה במילה שלפנינו, כח הורדת אור החכמה לחסד, אור ישר של קו החסד/הימין.
ב. הוא"ו מכרעת בין הפ"א לבין הרי"ש. (מכרעת , משמעו קובעת איזה משקל תקבל האות פ"א (נכתבת גם פ"ה )ואיזה תקבל האות רי"ש. האם במשקל הרוחני הכולל של המילה שלפנינו, הפ"א שמקורה בספירת הוד ומרמזת על פתח ועל פדיון, תהיה משמעותית יותר מהרי"ש שיחד עם היותה אות של דין מובהקת, מקורה בספירת חכמה ורומזת על היות ראש (ארמית) מחד ומאידך על עוני. גם מרמזת על " הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה " ( עניים – רשים, תורה – ראש ). בהכרעה בין פ"א לרי"ש, יש הכרעה במינון החכמה הרוחנית לבין ההוד ה"ארצי", בין הימין הגבוה והרוחני (לא בכל מקרה, אלא במקרה שלפנינו ) לבין השמאל " " הנמוך " ו" הארצי ". נזכור, יש הכרח בשניהם, רק המינון משתנה.
דוגמא 2. חלם והנה (מפסוק א' בפרשת השבוע "מקץ", בראשית מ"א ) :
א. הוא"ו שלפנינו , ראשית מחברת בין שתי המילים, בין החלם ובין והנה "המתרחש" בו. שנית הינה מחברת בין המ"ם הסופית של החלם, שמקומה כמו הת"ו , בספירת החסד, ומניינה בגימטריא ארבעים, ( ראה משה רע"ה ואליהו הנביא וכן "ותשקט הארץ ארבעים וגו " ) וכן כסופית רמז לעה"ב והיותה מ"ם סופית, לחיבור החסד שבעה"ז לזה שבעה"ב. ועם כל האמור על אות מ"ם מחברה לאות ה"א הראשונה שבמילה "והנה" זו שאחרי הוא"ו , להזכירנו את חשיבות האות ה"א, שמניינה בגימט' חמש, מספר רב משמעות (שעוד נרחיב עליו בבוא העת ). היא גם אות מהשם המפורש , שם הוי"ה. מקורה של הה"א בספירת פחד/גבורה. כאן לפנינו מקרה שבו האות וא"ו מתפקדת ממש כפי מקוריותה. שורש נשמת יעקב אבינו עה"ש הינו בספירת תפארת וכשמו כן הוא "תפארת ישראל" . ספירת תפארת וממנה יעקב אבינו מכרעת בין ספירת חסד, שורש נשמת אברהם אבינו עה"ש, לבין ספירת פחד/גבורה שורש נשמת יצחק אבינו עה"ש , וממנה "יוצא" יעקב אבינו, התפארת, שהוא ה"שלם" מכולם ומחלציו ראוי שיצא העם וכן יקרא על שמו, בראשית "בני-ישראל" ובהמשך "עם-ישראל".
ראוי שנזכור כי פרשות רבות ופרקים ופסוקים רבים מתחילים באות וא"ו. נזכור את תפקידיה הרבים ולעיתים כאשר התורה "סתומה" להבנתנו, נוכל לקבל, כפי השגתנו, תשובות מהבנת תפקוד הוא"ו.
עתה נשוב לפרשת השבוע ונבדוק מה ניתן ללמוד על המקרה שלפנינו מהמצאות/אי המצאות הוא"ו.
רק כציון-דרך מעניין, נבדוק למה מחברת אותנו הוא"ו שבתחילת הפרשה,
(הקודמת - בראשית מ' כ"ג ) : ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו :
הוא"ו מחברת אותנו להשכחותו של יוסף בבית האסורים (בפרשה הקודמת), לדרך שבה יוזכר ויוכר (בפרשה שלפנינו).
(א) ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר:
{{ ומדוע "מקץ" ?
- ללמדנו כמה קשה היתה ישיבתו בבית האסורים, שקץ בה וקצצה בו. }}
(ב) והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו:
(ג) והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל
הפרות על שפת היאר:
(ד) ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ
פרעה:
(ה) ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות:
(ו) והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן:
(ז) ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום:
(ח) ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה
להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה:
(טו) ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום
לפתר אתו:
(יז) וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד על שפת היאר:
(יח) והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו:
(יט) והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה
בכל ארץ מצרים לרע:
(כ) ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת:
(כא) ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ:
(כב) וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות:
(כג) והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם:
(כד) ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי:
(כה) ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה:
(כו) שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא:
(כז) ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות
הקדים יהיו שבע שני רעב:
(כח) הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה:
(כט) הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים:
(ל) וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ:
(לא) ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד:
(לב) ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו:
הבנת הנקרא ע"פ תפקודי הוא"ו.
נתחיל דווקא במילה "יאר". ( שיכולה היתה להכתב בתוספת וא"ו - יאו"ר )
בראשית מ"א (א) ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר:
המילה אור הינה מילה דו משמעית. משמעות אחת, אור מאיר כאורה של השמש.
משמעות שניה, כדברי בלק בן צפור לבלעם ימ"ש , משמעות קלל"ה :
במדבר כ"ב (ו) וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר :
במילה " היאר " שמופיעה בפרשה כרמז לפני צרה המתרגשת ובאה על מצרים, וגדולה המתרגשת ובאה ליוסף. המצאות האות וא"ו ( היאו"ר ) , היתה גורמת להכרעה בין שתי האותיות שלפניה, משמע יו"ד ואל"ף , שתי אותיות קדושות, את האל"ף כבר הזכרנו מעט, ועל היו"ד נאמר רק שבגימט' מניינה עשר, משמע מספר המציין שלמות אלוקית, כמו גם היותה אות הראשונה בשם המפורש.
וברור שבמקרה שלפנינו רצוי להמנע מכך.
יחד עם זאת אין לחבר בין האל"ף לרי"ש שמשני צידי הוא"ו (אם היתה), שהאל"ף מקו הרחמים והרי"ש מקו הדין (ואם מחברים, בדר"כ מחברים בין חסד לדין ולא בין רחמים לדין ו/או לחסד).
לעומת זאת במקרה בלק ובלעם, להבדיל, במילה יוא"ר (יקול"ל)
תאר יואר,
מקרה זה שלפנינו, מסביר את נושא ההכרעה והחיבור באופן הטוב יותר, זאת מאחר ולפנינו מילה אחת בעלת וא"ו ואחת חסרה בוא"ו, שתיהן מאותו השורש.
ראשית עניין ההכרעה :
אם היתה וא"ו במילה תאו"ר (תאר), היתה מכריעה בין אל"ף (אות של רחמים ) לבין ת"ו (אות של חסד), כפי שאמרנו לפנים , אין נוהגים כן (שאין צורך להכריע בין שאינם שני קצוות).
שנית עניין החיבור :
בין אל"ף ובין רי"ש, כפי שציינו למעלה.
נעבור למילה יואר ,
ראשית עניין ההכרעה :
כאן יש צורך להכריע בין המילים, או בין הרי"ש של "תאר" ולמילה כולה , לבין האות יו"ד וכן המילה "יואר". בין המילים, ע"מ שלא תתקיים הקלל"ה, מעצם דבריו של בלק ימ"ש .
כמו-כן שלא תהייה הכרעה או מינון בין האותיות יו"ד ורי"ש, הכרעה ומינון יקדמו חלילה את הקלל"ה. כאן רצוי שהדין שבאות רי"ש לא ימותן ע"י רחמי האות יו"ד.
ולעניין החיבור :
בבדאי שיש צורך לחבר יו"ד ואל"ף, ששתיהן רחמים וינטרלו את הקלל"ה מנשוא הקלל"ה, וכן שימשך קו האמצע וימשכו המוחין (זאת לאחר שנעשו הפעולות במילה "תאר" וכן בעניין של ההכרעה במילה " יואר" . (בדר"כ נפגוש במילה אר- כקלל"ה ואור כברכה)
וכך הופך כתיב חסר וכתיב מלא מקלל"ה לברכה, עוד נוכח כי המילה אור, כמו אורה של השמש, תופיע תמיד עם האות וא"ו, וכך ה"תאר" של המקל"ל , פוגשת אור של המואר באורה של שכינה.
עתה אני משאיר לכם את ההבחנה מדוע במקרים מסוימים נעשה שימוש שימוש בוא"ו ובמקרים אחרים מחסירים את הוא"ו באותן מילים, כפי המובא בפסוקים מפרשת השבוע , המובאים למעלה.
כמו כן סימנתי דברים נוספים שאולי יחדדו את "הבנת הנקרא".
אם תתעורר שאלה או צורך בהבהרה, אשמח להיות אתכם ולהשיב לשאלותיכם.
בפרשת השבוע, אנו נתקלים שוב בשימוש הנעשה בשני שמות יעקב/ישראל אבינו,
הרמז = יעקב איש תם ישב אהלים וישראל, (בראשית ל"ב פסוק כ"ח : כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל (אגב כך, נסו לדעת מה משמעות פרק ל"ב = 32, ופסוק כ"ח = כח = 28 = ידיד).
ודוגמא נוספת , בראשית מ"ח :
א' : ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חלה ויקח את שני בניו עמו את מנשה
ואת אפרים:
ב' : ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על המטה:
© כל הזכויות שמורות לאורי"ה זמיר – עבד אהבה להשם.
בטעינה...
