|
(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים:
פסוק ג' הנ"ל אוצר למעשה כמעט את כל סודות הפרשה, על חלקם נעמוד בשיעורנו זה.
שאלות יסוד אותן נשאל :
א. מה מקור השמות יעקב וישראל ומה הם מיצגים באישיותו של יעקב ?
ב. מדוע נעשה שימוש בשם יעקב , פעמיים בתחילת הפרשה ופעם בסופה ושם ישראל
פעמיים ובאלו מקרים ?
ג. ובכלל מדוע עוסק שיעורנו ברובו ביעקב ולא ביוסף ?
ד. נתהה על משמעות בן זקנים, על כתנת פסים. מה מקורם ולמה הם מתייחסים ?
מטבע הדברים נגע רק בקצה קצהו של עניין.
ובשתי מילים על הפרשה בכלל,
בפרק זה אנו נפרדים מיעקב (עד לפגישת יוסף ואחיו בארץ מצרים) ומתמקדים מחד במאפייני אישיותו של יוסף :
(ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה
וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:
(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים :
(ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ:
(י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי
וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:
(יג) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי :
(כד) וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם: ?????
ומאידך ביעקב, ביחסיו עם יוסף וביחסיו עם שאר בניו. וכן במכירת יוסף לישמעאלים/מדנים.
הפרק הבא (ל"ח) בפרשה עוסק ביהודה , במעשה אונן בנו , עניין ה"קדשה" ובואו על תמר כלתו
ונשאלת השאלה, מה עניין מעשה אונן והעריות לענייננו (שאלה עליה נשתדל לענות בעתיד).
ומכאן והלאה תחילת קורות יוסף במצרים.
* נזכיר כי לרבי אבא נתנה הזכות ע"י רשב"י זצ"ל לכתוב את הזהר הקדוש (ראה אידרא זוטא),
וזאת על שום מה ? על שום שהיה יודע להצפין את הנדרש להצפנה ולגלות את הנדרש לגילוי
( הכל לפי הבנתו ורוחו של המעיין ), על כן אל תתמהו אם יוותרו אי-אלה דברים סתומים בעיניכם.
* ויש להבין ולזכור זאת תמיד.
נשוב בס"ד לענייננו, הוא פסוק ג' פרק ל"ז על פשוטו, רמזיו וסודותיו ולשאלות שהצגנו.
א. מקורות השמות יעקב וישראל וחיבורם לעניין הפרשה,
נזכיר כי לאורך הפרשה נזכר אבינו בשמו יעקב פעמיים וכן בשמו ישראל, לבד מסוף הפרק,
בו נזכר - (לד) וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים:
{{ בפעם הבאה שנתקל ביעקב/ישראל תהיה בפרק מ"ב ונכתב :
(א) וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ: }}
מקורות השמות :
(כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם
{ רמז : (שיר השירים ג' ז') הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאל }
שישים – הוא שם ג' יודין – יו"ד במילוי, ק'-ק'-ק'. יעקב / ישראל / יוסף.
בלדת אתם – יעקב וישראל ועשו (עשו בחש' קטן שבע דטומ')
ובמה רמז יוסף בג' יודין ? שבהבחן מאברהם אבינו ע"ה ושרה אמנו ע"ה , ששמם שונה ולא נקראו יותר בשמם הקודם, שכן קבלו שינוי הצורה.
ויעקב, לו תוסף שם ישראל, שהוא עניין מכריע ראשון, שיש בו מימין ומשמאל ומתאחדים ברחמים.
ונקרא בשם ישראל ע"י שרו של עשו (בראשית ל"ב) :
(כו) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:
(כז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:
(כח) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים ותוכל :
וכן נקרא ישראל ע"י הקב"ה :
(י) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת
שְׁמוֹ יִשְׂרָאל :
במקור, ניתן השם ישראל ע"י שרו של עשו, מרצון לבטל שם יעקב, איש תם ויושב אהלים, שבפניו אין אחיזה לעשו ולטומ'. ו"להעביר את המאבק" בין שני האחים , שני הצדדים לזירתו של עשו, מעשה הנמכה רוחנית ליעקב ומתן יתרון לעשו ולס"א.
שכן בבטחה ידע המלאך את שמו של יעקב, ובודאי שאין לו כל רצון לחזק את יעקב אל מול עשו אלא להחלישו באשר הוא גבוה/חזק. וכן נתבקש ע"י יעקב לברכו וחישב לקללו ח"ו, בהנמכה רוחנית. יעקב על אף כוחו הגשמי , גופני, אין תכונה זו נחשבת כמאפיינת אותו. "בברכת" המלאך יש הרצון לאפיין את יעקב כאיש כח ולא כאיש תורה.
במילים אחרות ואולי בוטות יותר היה הדבר ברור יותר :
אם תאמר לאיש תורה שהשתמש בכוחו הגופני לעשית חסד או צדק " איזה חזק אתה, מעתה יקרא שמך 'פלוני הבריון' " , יש להניח כי איש התורה היה מסרב.
זו בדיוק הסיבה מדוע לא נכנס השם הנוסף לפועל, אלא ע"י ברכת הקב"ה (להבדיל מדברי האחר),
ובדברי הקב"ה רמז כי שמו יהיה יעקב ישראל ובדבר זה הפך את דברי שרו של ע', לדברי ברכה
ובכל אופן יעקב נקרא בשמו ישראל כאשר היה עליו לגייס את התכונות הקשורות לשם ישראל, כפי שנוכל להשיג בדברים הבאים.
אם כך, נמשיך לשאלות הבאות וכן נבין מדוע נקרא יעקב גם בשמו ישראל בפסוק הבא:
(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים :
מעט גימטריא,
יוסף = 156 = (1)ציון = (2)לעבדים = מלכינו = (3) ויקם (4)יקום.
את יוסף = 557 = (5)המשביר = (6)ראשון = (7)ראשנו = (8)מאסתנו = (9)ותקנא .
1. ישעיהו י"ב : (ו) צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:
2. בראשית כ"ז : (לז) וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי: {רמז לנבואת יצחק על יוסף}.
3. שמות א' : (ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף:
4. דברים י"ג : (א) אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ: (ב) כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת:
תסף – רמז ליוסף חלם חלום – רמז ליוסף.
5. בראשית מ"ב : (ו) וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה:
6. שמואל ב' י"ט כ"א : (כא) כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
(מד) וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר עֶשֶׂר יָדוֹת לִי בַמֶּלֶךְ וְגַם בְּדָוִד אֲנִי מִמְּךָ וּמַדּוּעַ
הֲקִלֹּתַנִי וְלֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לִי לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי וַיִּקֶשׁ דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל:
{ (מד) הוא רמז למשיח בן יוסף – ראשון, ולמשיח בן דוד } .
ישעיהו מ"א : (כז) רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן:
מבשר = אליה הנביא (ראה מלאכי), ראשון, הוא משיח בן יוסף, שיקדים בואו לבוא משיח בן
דוד (שני). להזכירך, ציון = יוסף .
ירמיה ל"ג : (כו) גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק
וְיַעֲקֹב כִּי אָשִׁוב {אָשִׁיב } אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים:
שם יעקוב (יעקב בתוספת ו'), מופיע במקביל לשם אליה, (אליהו חסר ו'). וכאמור אליה הוא
המבשר בוא יום ה' , זרע יעקוב = יוסף (משיח בן יוסף), זרע דוד = משיח בן דוד.
7 . איכה ה' : (טז) נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ:
8. איכה ה' : (כב) כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד:
9. בראשית ל' : (א) וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי
בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: (ותקנא = הוא רמז רחל מבכה על בניה)
ירמיה ל"א : (יד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה
לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: (טו) כֹּה אָמַר יְהֹוָה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר
לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְהֹוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: (טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְהֹוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:
קצרה היריעה !
בן זקנים = 259 = מגורי
בראשית מ"ז :
(ח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ:
(ט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם:
רמב"ן על בראשית פרק מז פסוק ט' :
(ט) מעט ורעים היו ימי שני חיי לא ידעתי טעם הזקן אבינו, מה מוסר הוא שיתאונן אל המלך, ומה טעם לאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי, כי אולי עוד ישיגם ויחיה יותר מהם ונראה לי כי יעקב אבינו זרקה בו שיבה והיה נראה זקן מאד, ופרעה תמה על זקנותו כי אין רוב אנשי זמנו מאריכים ימים כל כך, שכבר קצרו שנותם, ולכן שאל לו כמה ימי שני חייך, כי לא ראיתי כמותך זקן בכל מלכותי, אז ענה יעקב כי ימיו שלשים ומאת שנה, ואל יתמה בהם כי מעט הם כנגד שנות אבותיו שחיו יותר, אבל מפני היותם רעים בעמל ואנחה זרקה בו שיבה ונראה זקן מאד:
(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים :
כבר אז "ראה" יעקב את העתיד לבוא ואת הזקנה שתקפוץ עליו בגין יוסף, ועל-אף היותו בנוהאהוב היה לו ל"בן זקנים" (ונכתב חסר ו'),
שראה יעקב כי הצער והזקנה "שיקפיץ" עליו יוסף, המה אשר יולידו עם :
בראשית ט"ו :
(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:
(טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה:
ומאידך ,
זקנים = 207 = אור ( ברכה ולהבדיל ק' ) = אראה = אדבר = זר = רז.
בהיות יוסף בן זקנים בעיני יעקב אביו, אראה - בן אור ובן רז (ובן זר כי יחסר ליעקב שבע-עשרה שנים) ואדבר – עם זר – דבר רז.
וצא ולמד על סודות "כתנת פסים" ויש בם רמז, השווה כתנת עור, מה ראה יעקב לעשות ליוסף לעתיד לבוא "כתנת פסים", כשם שראה הקב"ה לעשות לאדם וחוה "כתנת עור" , ואפשר שתקרא "עור = לשון סומא, שאינו רואה" ועשה להם הקב"ה כתנת עור, שתהיה להם מגן וצינה, שמגורשים המה מהגן.
וכן עשה יעקב ליוסף, ומתי ? לאחר ש "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם",
שידע יעקב את שעתיד יוסף לחוות.
כתנת פסים = 1060 = (ד) וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי יוֹסֵף מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם:
(ה) וַיְהִי גְּבוּל בְּנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם מִזְרָחָה עַטְרוֹת אַדָּר עַד בֵּית חוֹרֹן עֶלְיוֹן:
(ו) וְיָצָא הַגְּבוּל הַיָּמָּה הַמִּכְמְתָת מִצָּפוֹן וְנָסַב הַגְּבוּל מִזְרָחָה תַּאֲנַת שִׁלֹה וְעָבַר אוֹתוֹ מִמִּזְרַח יָנוֹחָה:
(ז) וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה וּפָגַע בִּירִיחוֹ וְיָצָא הַיַּרְדֵּן:
(ח) מִתַּפּוּחַ יֵלֵךְ הַגְּבוּל יָמָּה נַחַל קָנָה וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם:
(ט) וְהֶעָרִים הַמִּבְדָּלוֹת לִבְנֵי אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי מְנַשֶּׁה כָּל הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן:
(י) וְלֹא הוֹרִישׁוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי לְמַס עֹבֵד:
פסים = 190 = צלע = קץ = כנען = נצים = נקם = עמלים = נעלם = נכנע = פוקד = פקוד
ותקצר היריעה !
בס"ד לסיעתא דישראל, אורי"ה.
|
