בס"ד
קבלה – עץ החיים – טרם שנאצלו הנאצלים וגו'. (כחול מהמקורות, שחור הארות/הערות אורי"ה בע"ה).
במחילה, אנ"י מפנה אתכם לשעור הקודם ולציטוט מ"עץ החיים" להאר"י הקדוש, ולהקדמה ל"תלמוד- עשר ספירות", לבעל הסולם הרב אשלג זצוק"ל, זא"ת על-מנת להתרענן ולחזור על התחלת הבנת החיבור שבין הגשמי לרוחני (ואני נוקט בסדר הזה, מאחר והרוחני נמצא כל הזמן ומבקש וכמהה לקשר עם הגשמי, אך האחרון מסרב, על דרך : שיר השירים ה' (ב) אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה.
שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה וגו' (על הגולה), בהיות ישראל בגולה, וכמו שנאמר על מצרים, "שהוציאנו ממצרים", אך לא הוציא את מצרים מתוכנו.
ראשית דבר עלינו להבין ולשנן חזור ושנן, חזור והבן, עד כי יהיה הדבר טבוע וצרוב בשכלנו ובהבנתנו.
(את עניין "הבנתנו" וקישרו לספירת בינה, נותיר לזמן אחר) את התורה ובודאי שלא הקבלה, מבקשת מאיתנו 'להאמין' בבורא מתוך הרגש נהפוך הוא, ככל שהדבר תלוי בתורה ובתושב"ע על כל רבדיה, אנו מתבקשים 'לדעת'. לשם כך אביא כמה מובאות מהמקורות.
ראשית דברי האר"י זצ"ל מעץ החיים " דע כי טרם שנאצלו הנאצלים וגו' " (להזכירכם את עניין המיליונים שחזו במכות מצרים, בקריעת הים, במתן תורה ועוד).
בראשית כ'
(ז) ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך :
דברים ד'
(לט) וידעת היום והשבת אל לבבך כי יהוה הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד :
וידעת – לשון עתיד. היום – לשון הווה. היום לשון אור וידע.
דברים ז'
(ט) וידעת כי יהוה אלהיך הוא האלהים האל הנאמן שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותו לאלף
דור:
ירמיה ט"ו
(טו) אתה ידעת יהוה זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי אל לארך אפך תקחני דע שאתי עליך חרפה :
איוב ה'
(כז) הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך :
דברי הימים א' – כ"ח
(ט) ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש יהוה וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד :
רואים אנו אם כן כי בכל אשר נפנה, נדרשים אנו למחשבה ולידיעה. אם לא הבנת ולא ידעת, ממילא אין בך אמונה. האמונה האמיתית נגזרת מידיעה, מלמידה, שאלת שאלות וחקירה. אין ביהדות שום אמירה הדורשת מאיתנו עצימת עינים ואמונה עיוורת. נכון יש שאמרו חז"ל "במופלא ממך אל תחקור", משמע אין הנברא יכול לחקור את בוראו, רק את בריאתו, את כולה וכל סודותיה. שהרי אין לשולחן דרך לחקור על מציאות הנגר. שהרי כל נברא יש בו משהו מבוראו (כמו "חלק אלוקה ממעל ) , כמו שהעיסה מעידה על הנחתום (ובמקרה דנן גם הנחתום מעיד על עיסתו, הקב"ה עלינו כעם סגולה). אם היו לשולחן כלים שכליים היה יכול לחקור רהיטים אחרים, כלי עבודת הנגר, חומרי העבודה וכד'.
ואנו מקשים "קבלנו את הדרישה, עלינו לדעת, אך במה נדע ? " כאן עלי להפנותכם למאמרו של פרופ' חיים הררי ממכון ויצמן (לחץ למאמר) על "הנויטרינו החמקמק".
מסתבר שמאז סוף שנות העשרים, תחילת שנות השלושים יודעים המדענים כי הבריאה (הקוסמוס-כל היקום ואף מה שמעבר לו בחלל הריק) לא כל כך פשוטה וש- 95% מה"חומר" ביקום, לא ידוע, אינו נראה לעין בלתי מזויינת כמו שאינו נראה לעין מזויינת. הידיעה הזא"ת בפני עצמה יכלה "להוציאם מדעתם". ומסתבר (המאמר המלומד והעמוק על רגל אחת) כי אפילו הקוורק אינו החלקיק הקטן ביותר ביקום. רק לסיבור העין והאוזן, אותו חלקיק (שבסופו של דבר נמצא, הוכר וזוהה) קטן פי 3000 עד 50,000 מהאלקטרון (רק אל תפלו מהכיסא) .
להזכירכם, המדע מסרב לדון במציאות טרם המפץ הגדול.
נחזור לעץ החיים. ספר זה מבוסס על שני ספרים הקודמים לו, הזהר הקדוש שנכתב בימי בית שני וספר יצירה שנכתב ע"י אברהם אבינו ונחשב לספר העברי הראשון. מימי אברהם אבינו אם כן, כבר היתה תשובה ברורה "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון (תזכורת, ברובד הרוחניאין מימדי מרחב וזמן וההסברים מנסים לרכך את אי היכולת לדבר בשפה רוחנית באמת) פשוט ממלא את כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא היה הכל ממולא מן אור א"ס
(אין סוף) פשוט ההוא, ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בבחינת סוף, אלא הכל היה אור אח"ד פשוט שוה בהשואה אח"ת, והוא הנקרא אור א"ס ".
כי הרי ברור ש"טרם" המפץ הגדול היה משהו. משהו ממנו נוצר אותו גוש מסת חומר , שהוא שקרס לתוך עצמו והתפוצץ, וממנו נוצר היקום.
אותו משהו, הוא אור א"ס.
צריך לנסות ולהבין את המציאות שהיתה "טרם", כי בה כל הקושי והעניין. ב"טרם" אין עניין של זמן, אלא סיבה ומסובב. רוצה לומר כי הסיבה והמקור לבריאת היקום, הינה אור א"ס.
הרבה נגיעה אין לנו באור א"ס, אלא רק שהוא מתפשט מעצמותו ית'. ובעצמותו ית' (יתבר"ך) אין לנו נגיעה כלל, לא מילה ולא הגה. וכל שרוצים אנו הוא רק להבין את ה"טרם".
הזהר הקדוש, תיקוני הזהר וכן ספרי קבלה רבים, נוגעים בב"טרם", בפרשם את המילה "בראשית". הספר "תיקוני הזהר" דן במילה בראשית, בשבעים מאמרים ההופכים במילה ומנתחים ומפרשים ומבארים, בנוטריקונים (ראשי תיבות), חילופי אותיות, קודים (שעליהם נלמד במדור "חשבון קטן"-נומרולוגיה קבלית, כמו א"ת-ב"ש, אותיות מקדימות, אותיות מאחרות ועוד), גימטריא ותמורה. כל הנושאים הללו ועוד שלא הוזכרו, ילמדו על-ידינו בעתיד בע"ה.
להלן כמה דוגמאות לשינוי מבנה המילה בראשית :
ב' ראשית, בר אשית, ברא שית, בראש ית, ב' ראש ית, ברית אש, אית שבר, בר יש את, בר את יש,
תאר יבש, שב תארי, אתר שבי, ועוד אפשרויות רבות.
צריך להבין את שפת הקודש, על-מנת לנסות ולהבין את ה"טרם". השפה העברית אינה שפה ככל השפות. העברית משמשת אותנו לתקשורת, אך ביסודה לא נוצרה ככלי תקשורת אלא כ"ב אותיותיה היו ועודן צינורות להמשכת האורות. האותיות הינן כלים להכלת אור הבור ית' (אור א"ס). והספירות הן האורות.
ויש כאן בחינת זכר, הוא האור ובחינת נקבה, הן האותיות. העברית אם כן הינה מערכת כלים רוחניים ה"מגשימים" את האור. כל הבריאה יורדת מרוחני לגשמי, כך גם האורות יורדים מרוחני לגשמי באמצעות האותיות העבריות, הניקוד, התגים והטעמים (כתב התורה הינו באותיות אשוריות).
ניקח כדוגמא את אחת המילים 'החשובות' ביותר "עשר" ונראה את האפשרויות הנגזרות מהמילה.
א. עשר ב. ערש ג. שער ד. שרע ה. רעש ו. רש"ע
אם נבחן את מצות "המעשר" (וכן מספר הספירות עשר) נוכח כי כל ששת המילים הנגזרות, הינן בדרך זו או אחרת תוצאות של מעשר או העדר מעשר. למעשה בעברית כל שתי אותיות יוצרות מילה, נכון שלא תמיד יש לה שימוש של חול ואף מובן ידוע. אך לפי עקרון והגיון תורת הקבוצות, לכל אות ערך רוחני, ולקבוצה ערך שונה/גדול מסך הפרטים המרכיבים אותה.כך שניתן לחבר כל שתי אותיות ואף יותר וליצור מילה (שאולי לא יהיה לה שימוש של יום יום, אך יהיה לה מובן וערך תוצאתי).
ניתן שוב כדוגמא את המים. נניח שהחמצן הוא אות, (והיא כחמצן שיש לו תכונות מסוימות). גם את המימן, כל אחד מהם מתפקד כ"חומר" בפני עצמו. אך אם נחברם נקבל מים, חומר שלישי, שאין בין תכונותיו לבין תכונות שני האחרים ולא כלום. נהפוך הוא בחלק מהמקרים אפילו תכונות הפוכות ממש. נניח ביחס לאש, זו לא תתכן ללא חמצן, והמימן הינו חומר דליק בפני עצמו ובעל אנרגית גרעין עוצמתית. מגע בין מים לאש, יכבה את האש.
כך ראינו עקרון הממומש ברוחני ובגשמי בפסוק,
בראשית ב'
(כד) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד :
על כן יעזב חמצן את מקומו ואת תפקידו ודבק במימן והיו לחומר אחד (מים).
בשר = בגימ' מלכותו.
אחד = בגימ' אבי = אהבה = זבד (מתנה-שי) = בהו (תהו ובהו)= דאגה = אובד = חגב (ארבה).
הפוך בדבר ותקבל והיו לשבר אהבה, דאגה, חגב (אם לא ידבקו).
והיו למלכותו אהבה, זבד (אם ידבקו). (בשר גם לשון בשורה- והיו לבשר אהבה).
דע = בגימ' עד (רמז נצח, לעד), = סביב (רמז סיבה ומסובב) = יסד = בחסד = הגיון = הדסה (ירושלים)
ולענייננו, "אור עליון פשוט", אומר 'האור-פנימי' (פרוש הרב אשלג על עץ החיים), "היינו האור המתפשט מעצמות הבורא יתברך. ודע, שכל השמות והתוארים הבאים בחכמת הקבלה, אינם ח"ו (חס ושלום / חלילה) בעצמות הבורא ית', אלא רק באור המתפשט מעצמותו ית'. אמנם בעצמותו ית', אין לנו שום מלה והגה כלל. כי זה הכלל, כל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם. וזכור זאת ואל תכשל".
"לא נדעהו בשם", שכפי שראינו לעיל, האות והשם מגדירים, מסייגים את בעליהם. ואין אנו יכולים להשיג (השגה-הבנה) דבר מעצמותו ית' וכל שכן להגדירו. כל השמות בתורה ובתושב"ע ובח"ן (חכמת הנסתר), הינם שמות העולמות (עולם, לשון העלם, הסתר), הספירות, שמות מלאכים ורוחניים אחרים.
לסיכום ניתן לומר, כי טרם בריאת העולם היה אור א"ס הפשוט (אחד ואחיד, ללא גבולות, ללא חיץ, ללא כל מורכבות, ללא תמורה [חוק שימור אנרגיה] ללא התחלה וללא סוף ["תנא דבי אליהו" – אנת הוא חד ולא בחשבן, משמע אתה אחד אבל לא כמספר אלא כפשטות ואחידות, ללא כל מורכבות וללא תכונות) ממלא את המציאות, הוא היה המציאות, כל שנברא נברא ממנו, לא היה לפניו ולא יהיה אחריו.
מראש מתנצל אנ"י על כי אחזור על דברים אחדים פעמים אין ספור. בכל שעור נתקדם במשהו, אך יחד עם זאת, ישנם דברים שנחזור עליהם חזור ושנו, עד שנמלמלם בשנתנו.
בשעור הבא בע"ה ניגע בבריאת העולמות.
ברכה ושלום עלינו ועל כל ישראל, אורי"ה עבד אהבה להשם !
