פרשת השבוע "כי תשא" בראי הקבלה, שמות ל' (שחור-מהמקורות, כחול-הערות/הארות אורי"ה).
(יב) כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו ליהוה בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם :
כפר (כופר) בפשט, הינו לשון תמורה או פדיון. אך אם נפנה לדרך הח"ן (חכמת הנסתר – הסוד), ונחבר למחשבת הפשט, את ראש הפסוק והוא "כי תשא". אמרו המפרשים :
רש"י כי תשא - לשון קבלה כתרגומו כשתחפוץ.... (רש" בדר"כ על דרך הפשט).
אבן עזרא : וטעם בפקוד אותם - כי אם לא יתנו כפרם ברגע הפקידה אז יבא הנגף ויפת אמר אם לא יתנו כפרם בצאת למלחמה ויסופרו ינגפו לפני האויב : (במקרה זה, על דרך הרמז).
רמב"ן : ...כלומר הנה צויתיך כאשר תמנם שיתנו כופרם ועתה יתנו מעצמם הכופר ותתן אותו על עבודת אהל מועד,,,, (במקרה זה על דרך הסוד).
והחיבור : דבר הקב"ה למשה - בזאת העת תמנה אותם (רמב"ן : ,,,ועתה תשא ראשם ונתת הכסף על עבודת אוהל מועד, כי הדבר מובן מעצמו שימנם עתה, ולפיכך כלל המצוה, כאשר תשא ראשם תעשה כן, שיכנס בכלל כל פעם שימנם:), מדברי הרמב"ן עולה , כי בעת שכזאת מובן וטבעי רצונו של משה למנות את העם.
והרי דרכו של הקב"ה בבריתות ובהבטחות "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו "
וה"פשרה" אם כן, הינה במניינם ע"פ ספירת חצאי השקלים שינתנו ככפר לנפש "ונתנו איש כפר נפשו".
וכפר הנפש מביא אותנו ל "כי תשא" שעל דרך הסוד היא לשון הנשאות ונשיא, בבחינת 'נישא ורם'. וכך שבמקום שח"ו ימנה אותם משה 'אחד לאחד', שנאמר בזהר הקדוש (וכן כפי שהבאנו בשעורים קודמים גם בגמרה בבבלי) : "בוא ראה, הרי העמידוהו אין ברכה שלמעלה שורה על דבר שנמנה, ואם תאמר ישראל איך נמנו, אלא כופר נטל מהם והרי העמידוהו, וחשבון לא היה עד שנאסף כל אותו כופר ועלה לחשבון. ובראשית מברכים את ישראל, ואחר כך מונים אותו כופר, ואחר כך חוזרים ומברכים את ישראל.
נמצאו ישראל מתברכים בתחילה ובסוף ולא עולה בהם מגפה".
כאן מתחבר דבר הכפרת (כפורת) :
שמות ל"א (ז) את אהל מועד ואת הארן לעדת ואת הכפרת אשר עליו ואת כל כלי האהל :
שמות כ"ה (כא) ונתת את הכפרת על הארן מלמעלה ואל הארן תתן את העדת אשר אתן אליך :
שמות כ"ה (כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על ארון העדת את כל אשר אצוה אותך אל בני
ישראל:
הכפרת פרושה על ארן הקדש אשר באוהל מועד. והיא לשון מסך וחיץ, קליפה ומלבוש. ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת. והיא משמשת חיץ, שמות ל"ג (כ) ויאמר לא תוכל לראת את פני כי לא יראני האדם וחי :
והארון קדוש וידוע תוכנו (לוחות הברית), וישראל קדושים (קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם) כי יתנו כופר נפשם ויתקדשו מלפני הקב"ה, וכן בשתי ברכות (ראה דברי הזהר הקדוש למעלה). וקדושה זו, לשון "כי תשא" (כי תנשאם מעל העמים) אז : "ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם".
תשא בגימ' = 701 = בראשית י"ג (ב) ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב : 'מקנה, כסף, זהב' ר"ת זכ"ם לשון זכות, כי תשא =
כי תזכם. ס"ת (סופי תיבות) בפ"ה , פה היא המלכות וברית של פה. הם שתי הברכות לפני ואחרי המניין, שברכה אחת במלכות/בארץ והשניה ברוחני, בברית של פה.
מפסוק ט"ו , ...העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וגו' , שנאמר :
משנה מסכת סנהדרין פרק י' ,
(א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ס) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. רבי עקיבא אומר, אף הקורא בספרים החיצונים, והלוחש על המכה ואומר (שמות טו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך. אבא שאול אומר, אף ההוגה את השם באותיותיו :
כך העשיר והעני כאחד קונים להם חלק בעולם הבא.
ואת תיבת נח כפר אותה מבית ומחוץ :
בראשית ו,
(ח) ונח מצא חן בעיני יהוה: (בבחינת, כי תשא את ראש בני ישראל)
(ט) אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח: (בבחינת, קדושים תהיו).
(יד) עשה (עשה - מלכות עולם דעשיה) לך (לך בגימ' = 50 = שערי בינה ושערי צדק) תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר (כפר בגימ' = 300 = ברחמים):
והרי ידוע כי נח ניסה "בדורותיו" לתקן את בני האדם ולהחזירם מדרכם הרעה ולא עלה בידו. על כן כפר את התיבה מבית ומחוץ.
מחוץ – שלא יושפע מהקורה מחוץ לתיבה.
מבית – שלא ינסה להניא את הקב"ה מרצונו למחות את הארץ "לשחת כל בשר".
"בפקד אתם" , פקד גם לשון ביקור וגם לשון מצוה. פקוד הוא מן הגבורה. ועל כן "כי תשא", שתנשאם אל החסד.
ובמחצית השקל יעשו הכיור וכנו, ומה שימוש יעשה בכיור ?
(טז) ולקחת את כסף הכפרים מאת בני ישראל ונתת אתו על עבדת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני יהוה לכפר על נפשתיכם:
(יז) וידבר יהוה אל משה לאמר :
(יח) ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה ונתת אתו בין אהל מועד ובין המזבח ונתת שמה מים :
(יט) ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם :
(כ) בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה ליהוה :
וע"י כופר נפשם, קונים להם ישראל חלק בהתקדשות הכהנים ובשמירה על חייהם, ובכל פעם שמכפרים הכהנים על עוונות ישראל יש מן פדיון נפשם בכופר.
ברכה ושלום, אורי"ה
© כל שימוש מותר, למעט מטרה מסחרית המחייבת הסכמת אורי"ה זמיר בכתב.
