פרשת השבוע אחרי מות - קדושים (שחור- מהמקורות, כחול – הערות/הארות אורי"ה).
ממש כמו בשבת הקודמת, ניצבים אנו לפני קריאת שתי פרשות, האחת "אחרי מות" (שני בני אהרון, נדב ואביהוא) והשניה "קדושים".
תדיר אנו שומעים את הביטוי "אחרי מות קדושים", ואכן יש טעם באמירת הביטוי ברצף, כמשפט ויש טעם לסמיכות הפרשות.
ויקרא ט"ז
(א) וידבר יהוה אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני יהוה וימתו:
(ב) ויאמר יהוה אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת:
מיד צץ ועולה זיכרון אישיות נוספת עליה נכתב "אחרי מות" ,
בראשית כ"ה
(יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו וישב יצחק עם באר לחי ראי :
(עוד נשוב לדברים הנ"ל ולאברהם אבינו - ולכם ידידי יש כאן חומר למחשבה).
אומר ה"אור משה" - סמיכות שלוש פרשיות אחרי מות – קדושים – אמור. יש לפרש בדרך רמז ע"פ מה שכתב מר"ן בשו"ע (או"ח סימן תר"ו סעיף ג') שיש חרם קדמונים על מי שמוציא שם רע על המתים. וזהו שאמר אחרי מות, קדושים אמור – ר"ל שאחר המיתה של האנשים אין להוציא לעז ושם רע עליהם אלא אמור עליהם שהם קדושים.
(מרבי דוד בירדוגו הי"ו) שנ'י בנ'י אהר'ן - ס"ת יי"ן. לרמוז בזה מ"ש חז"ל (ויקרא רבה פרשה י"ב אות ד', ובאסתר רבה פרשה ה' אות א') שנדב ואביהוא מתו כיון שנכנסו למקדש שתויי יין.
(ט) יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם:
(י) ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור:
ויקרא י'
(א) ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני יהוה אש זרה אשר לא צוה אתם:
[ אשר לא צוה אתם – ר"ל שכבוד ה' מענן הקטרת והיא וסממניה עשויים בדקדוק. ואם עושים "אש זרה" – משמע סממני קטורת עליה לא נצטוו, וממאמר "קדושים, אנו למדים כי רצו להוסיף ולא חלילה לגרוע, אך התחייבו במיתה, שכן "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם". האם יש כאן עונש ? או ידיעה מראש כי זהו התהליך וזאת "הנוסחה" ? (ב) ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אותם וימתו לפני יהוה:
וזה מעשה [סיבה] וזאת התוצאה.
רצוי להזכיר את ההבחן שיש בין סיבה ומסובב, לסיבה ותוצאה. סיבה ומסובב, הינם דבר והיפוכו המדוייק, לשון אחר אור וכלי המיועד (המקודש/מוקדש) לו. סיבה ותוצאה הינם דבר ודבר אחר, לשון אחר, אור וכלי שאינו מיועד לו. וכלי שאינו מיועד/מוקדש/מקודש לאור, "מטבע הדברים" נשרף.
יש להבין כי כבוד ה' בהתגלותו (בענן) לעיני בני ישראל במדבר, היה דבר של קדושת שיא, שלצערנו כיום אין אנו ראויים לו, לשון אחר, איננו מוגנים מעוצמת קדושתו. בגלל קדושתם ורמתם הרוחנית הגבוהה (נעשה ונשמע) של ב"י יכלו הם לחזות בענן. אך את סוג ההגנה ורמתה (ענן הקטרת) קבע ה' לשם הגנתם. יוצא שאם "וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם", התחייבו הם עצמם במותם.
אבן עזרא על ויקרא פרק י פסוק א
(א) איש מחתתו - כל איש לקח מחתתו ולפי דעתי שזה הדבר היה גם ביום השמיני והעד הן היום הקריבו את חטאתם:
ויתנו בהן אש - לא מהאש שיצאה וזה טעם אש זרה:
וטעם אשר לא צוה אותם - שמדעתם עשו ולא בצווי להקטיר קטורת גם באש זרה:
פטום הקטרת
ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה. קדש קדשים תהיה לכם:
ונאמר והקטיר עליו אהרן קטרת סמים. בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה:
ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה. קטרת תמיד לפני יהוה לדרתיכם:
תנו רבנן פטום הקטרת כיצד. שלש מאות וששים ושמונה מנים היו בה. שלש מאות וששים וחמשה כמנין ימות החמה מנה בכל יום. מחציתו בבקר ומחציתו בערב. ושלשה מנים יתרים שמהם מכניס כהן גדול ונוטל מהם מלא חפניו ביום הכפורים. ומחזירן למכתשת בערב יום הכפורים כדי לקים מצות דקה מן הדקה. ואחד עשר סמנים היו בה. ואלו הן:
(טוב למנותם באצבעותיו) (א) הצרי. (ב) והצפורן. (ג) והחלבנה. (ד) והלבונה. משקל שבעים שבעים מנה. (ה) מור. (ו) וקציעה. (ז) ושבולת נרד. (ח) וכרכום. משקל ששה עשר ששה עשר מנה. (ט) קושט שנים עשר. (י) קלופה שלשה. (יא) קנמון תשעה. בורית כרשינא תשעה קבין. יין קפריסין סאין תלת וקבין תלתא. ואם לא מצא יין קפריסין מביא חמר חיור עתיק. מלח סדומית רובע. מעלה עשן כל שהוא. רבי נתן הבבלי אומר אף כפת הירדן כל שהיא. אם נתן בה דבש פסלה. ואם חסר אחת מכל סממניה חיב מיתה:
ובהעלות = בגימט' 513 = אש זרה , שהרי כבר אמרנו "אחרי מות קדשים" , קדוש אותיות שקוד, לשון שקידה. וכך מפרשים רבנן את הדברים, "כדי לקים מצות דקה מן הדקה. אותיות ד"ק, שוב מתוך השורש שקד/קדש, קדה = דקדוק, ואהרן הכהן הרי דקדק בקטרת "בהטיבו את הנרות יקטירנה" – "קטרת תמיד לפני ה' לדרתיכם".
ומהו חיב מיתה ? שכבוד ה' מתגלה בענן הקטרת. ואין זה שנגזר עליו מיתה, אלה שהוא מתחייב ומחייב עצמו במיתה, שכתוב : (ב) ויאמר יהוה אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת:
רש"י על ויקרא פרק טז פסוק ב
(ב) ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא - שלא ימות כדרך שמתו בניו:
ולא ימות - שאם בא הוא מת:
כי בענן אראה - כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני ולפי שגלוי שכינתי שם יזהר שלא ירגיל לבא זהו פשוטו. ומדרשו לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ:
רמב"ן על ויקרא פרק טז פסוק ב
(ב) וטעם אחיך שתזהירנו, כי אחיך הוא, ואע"פ שאתה אינך בבל יבא, אהרן אחיך בבל יבא ואמר ר"א שזאת הפרשה לאות כי בני אהרן הכניסו אש הקטרת לפנים ואינו כן על דעתי, כי הכתוב שמזכיר תמיד העון אומר (במדבר ג ד) בהקריבם אש זרה, ואם תהיה ראיה שנכנסו לפנים בעבור האזהרה שהזהיר למשה על אביהם שלא ימות, כל שכן שתהיה ראיה שנכנסו שתויי יין בעבור האזהרה שנאמרה לאהרן עצמו מיד ועוד כי איך יעלה על דעתם לבא היום אל המקום אשר לא נכנס שם אביהם, כי אהרן הקטיר הקטורת על המזבח הפנימי, ולמה יכניסו הם הקטורת שלהם לפנים משלו וכבר רמזתי (לעיל י ב) על חטאם, ולשון הכתובים יורה עליו:
אבל מלת "בקרבתם", כפי הפשט, כמו (או) בקרבתם אל המזבח (לשרת) (שמות מ לב), יאמר כי בשרתם לפני ה' מתו, אם כן יזהיר אהרן שלא ישרת אלא במקום אשר יצוה ובעת אשר יצוה:
ויתכן שיהיה טעמו כטעם שאמרו רבותינו (מכילתא בשלח ויסע ו) שהיו מליזין אחרי הקטרת שעל ידו מתו נדב ואביהוא וכו', ויאמר הכתוב כי אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' בקטרת, אמר לאהרן כי הוא יקרב יותר מהם אל ה' בקטרת, וימות אם יבא אל הקדש זולתי בקטרת, כי בו יכנס תחילה, כמו שאמר והביא מבית לפרכת (פסוק יב), וכסה ענן הקטרת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות (פסוק יג) וזה טעם כי בענן אראה על הכפרת, שלא יכנס רק בקטרת שיעלה עננו שם, כמו שאמר וכסה ענן הקטרת את הכפרת:
הזהר הקדוש : דבר אחר אחרי מות שני בני אהרן. רבי יוסי אמר אחרי מות נדב ואביהוא היה צריך לו (צריך לומר). מה טעם שני בני אהרן, והרי ידוע שבניו היו. אלא כך שנה שעד כאן לא ברשותם עמדו, אלא ברשות אביהם. ומשום כך בקרבתם לפני ה' וימותו, שהם דחקו השעה החיי אביהם, והכל מפני אותו חטא שעשו, שכתוב בהקרבם אש זרה. ששנויה, ובמקום אחד כתוב בהקריבם אש זרה, ובמקום אחד כתוב בקרבתם לפני ה', וזה וזה היה, (שני הדברים התקיימו באותה עת) ומשום כך כתוב כאן בני אהרן, וכתוב בקרבתם.
ומתוך ויקרא י"ט (ב) דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני יהוה אלהיכם: (ג) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני יהוה אלהיכם:
אפשר גם להבין את הקשר בין שמירה על יראת ההורים (והיראה לכבדם, ככתוב בעשר הדברות) לבין יראת השם ולקיים "קדושים תהיו".
יש כאן שתי "מערכות יחסים", האחת עם ההורים (במקרה דנן – עם אהרן אביהם) והאחת עם הקב"ה, וכמו שאומרים "על עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר", שיש לנו לעשות כשם שעושה הקב"ה. משמע יש לקיים את שתי מערכות היחסים על דרך "קדושים תהיו", ואין נגיעה בין אחת לרעותה.
והקדים אמו לאביו בעניין היראה (בשונה ל"כבד את אביך ואת אמך"), ראשית מהטעם שאת אביו אדם ירא בדרך של שגרה ושנית שידע לסדר דברים לפי סדרם הטבעי או ע"פ המצווה. וב"קדושים תהיו" יש גם משום אמירה ערכית על שמירה על כללים וחוקים, מערכות יחסים יראה וכבוד, וצא ולמד כמה פעמים נדרשה התורה לעניין הכבוד. לשם, לתורה, לאדם, לגר, לישראל, לאם ולאב, לזקן, ליתום, לאלמנה, לשופט, לשוטר, לכהן, ללוי, לבן ולבת לחמור ולשור בפרט ולצער בעלי חיים בכלל, לזמנים ןלמועדים, לארץ ולצמח ואת כבוד וטהרת המשפחה.
ואחרון חביב, אפשר לנו לשאול לפשר האמירה "קדושים תהיו כי קדוש אני וגו' ", וחשוב כי הקב"ה ברא אותנו, עם ישראל ככלי מדוייק להכיל (בהתקדש העם) את אורו יתב', וכשם שהוא יתב' "אין-סוף" של אור, כך ישראל "אין סוף" של כלי.
ומה כוחם של ישראל כאשר הם "קדושים לפני השם" ?
"אין סוף כח" (כח בגימט' = 28 = פעמיים יד, או שתי ידיים. על זה פותחים ומרימים ידיים בעת אמירת "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", שאז אור ידי הבורא, מתקבל בברכה בכלי ידי ישראל.
שנזכה ב"ה לבניין ירושלים ברחמים ולביאת משיח צדקנו במהרה בימינו "ותחזינה עינינו בשובך לציון".
ברכה ושלום , אורי"ה
©כל שימוש בחומר מותר למעט שימוש מסחרי הטעון אישור בכתב מאורי"ה זמיר .
