בס"ד
נומרולוגיה קבלית שעור 08 "שלח" (שחור – מהמקורות) .
גם הפעם בע"ה נחרוג מהסדר הרציף, תוך ניצול פרשת השבוע שעבר "שלח" לצרכינו.
במדבר י"ג :
(ב) שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם:
ע"מ להבין אל נכון את חיבור המילים "שלח לך", גם לא נצמד לדבר המפרשים, אלא נבדוק את הגיון הרצף בהתייחס לארועים שבפרשה.
על "לך לך" בראשית י"ב : (א) ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך:
נאמר, רש"י :
(א) לך לך - להנאתך ולטובתך. ושם אעשך לגוי גדול כאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם:
אבן עזרא :
(א) השם צוה לאברהם ועודנו באור כשדים שיעזוב ארצו ומקום מולדתו גם בית אביו. והטעם שידע השם שתרח אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען ישב בחרן. ותרח לא מת עד אחר ששים שנה שיצא אברהם מבית אביו מחרן רק הכתוב לא פירש שניו בצאתו מאור כשדים.ואחר שאמר אשר אראך - גלה לו הסוד כי כן כתוב ויצאו ללכת ארצה כנען. או יהיה טעם אראך הוא שאמר לו כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה:
משמע, יש לך "טובה" מכך (לך בגימ' 50, ראה חמישים שערים).
מהזהר הקדוש – בוא ראה, שם אחד קדוש יש בחיקוקי אותיות, שהוא שולט מאמצע הילה ואילך, ואלו האותיות ם' של מנצפ"ך כולל אותם, ם' העמידוה לםרבה המשרה [ ישעיה ט' (ו) לםרבה {למרבה} המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת:] , נ' היתה סתם זה לזה, אז כתרים כלולים הוא של השם הקדוש, התקין לו וסתם מבועיה, אחר שהולידה פתוחה היתה בראש אחד של פתח (אם נחבר נ' כפופה – שהיא בינה פתוחה, ל-ו' שהיא שמאל של ז"א, נקבל ם' סתומה).
ומהי הטובה שתצמח למשה משליחת המרגלים ?
הזהר הקדוש – "בוא וראה, משה היה שמש ורצה להכנס לארץ. אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, כאשר בא אור השמש (שהוא ז"א) נכללת הלבנה (שהיא המלכות, היא ארץ ישראל) בתוכו, עכשיו שאתה שמש איך יעמדו כאחד השמש והלבנה, לא מאירה הלבנה אלא בשעה שנאסף השמש (משמע הלבנה-הארץ תאיר רק בהאסף משה, הוא השמש), אבל עכשיו אין אתה יכול. אם תרצה לדעת ממנה, שלח לך אנשים לעצמך כדי לדעת".
כאן נבדוק את המילה "שלח" = בגימ' 338
תהילים ע"ח :
(יא) וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם:
(יב) נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען:
(יג) בקע ים ויעבירם (= 338) ויצב מים כמו נד:
הנס הראשון המוזכר בתהילים י"ג הינו ביקוע הים. דוד המלך ע"ה עושה שימוש פעם אחת בלבד בכל הספר במילה "ויעבירם" וכך בכל התנ"ך מוזכרת מילה זו אך פעם אחת, זו שבתהילים. ואם תשאלו מה זאת כי נכתבה בכתיב מלא (שלא כדרך המקרא ובודאי שלא כדרך דוד). אלא שנעשתה כאן התאמת גימטריא כדרכו של דוד.
ועל מה יצא רוגז הקב"ה בפרשה שלפנינו, אם לא על כי "(יא) ויאמר יהוה אל משה עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות (האותות - ראו שעור נומרולוגיה קבלית 07 ) אשר עשיתי בקרבו: (יב) אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו: "
ומה עונשם ? שמעבירם – מוליכם הקב"ה ארבעים שנה במדבר, שנה מול כל יום של תור המרגלים את הארץ. עד כי ימותו כל העם היוצא ממצרים, מגיל עשרים ומעלה.
(כט) במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי: (לא) וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה:
והרי משה כדרכו עומד חוצץ בין זעמו של הקב"ה לבין העם, להגן עליו. גם כאן קורה הדבר (יב) אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו:
ותגובת משה :
(יט) סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה:
ואומר הקב"ה, ללא שהות : (כ) ויאמר יהוה סלחתי כדברך:
משמע ככל שהדבר תלוי בי (בבורא) "סלחתי". אך במאמר "שלח לך" מלכתחילה אומר הקב"ה, "לך", משמע כל עניין המרגלים בשלב זה של התגבשות העם, בא להראות לך משה, כי העם אינו מגובש סביב עצמו וסביב אלוקיו וסביב תורתו ואמונתו בבורא.
במעשה העגל, שמות ל"ב (ז) וידבר יהוה אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים: "לך" שבפרשתנו מתחבר ל"עמך – העלית". משמע הקב"ה עושה כאן חסד למשה
שכן משה עמד על העלאת ה"ערב רב" כנספחים לישראל.
* איך יכול עם המוכן להשאל שאלות כמו :
(יח) וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב [ויקרא כ"ו (ח) ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב:]:
(יט) ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה (והרי הקב"ה הבטיח "ארץ זבת חלב ודבש" – האין אמונה בדבריו ) ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים – והרי נאמר "יהוה ילחם לכם ואתם תחרשון" :
(כ) ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ ("היש בה עץ" – כבר מלשון השאלה ניכרת הידיעה כי יש עץ[אילן] בארץ, אך כאן הכוונה לעץ מסוג אחר כפי שנראה להלן ) והימים ימי בכורי ענבים:
הזהר הקדוש קושר את "היש בה עץ" למעשה צלפחד שקושש עצים בשבת, שיש בה עץ של חיים וטוב (עץ החיים היא התורה) "כיון שהתחיל משה לשלוח מה אמר להם היש בה עץ, וכי מה הוא שאמר, ואם תאמר שלא ידע אלא כך אמר משה, אם יש בה עץ, הרי יודע אני שאני אכנס לשם. מהו עץ, זהו עץ החיים, ושם לא היה אלא בגן עדן של הארץ, אמר אם יש בה עץ זה, אני אכנס לשם, ואם לא אין אני יכול להכנס".
ועוד מהזהר הקדוש : "כתוב וימצאו איש מקשש עצים ביום השבת. מי עצים כאן, ומי הוא זה. אלא היה זה צלפחד, והיה מדייק על אלו אילנות, איזה מהם גדול על האחר......"
"שאר עצים היה מקושש, וקבל עונש לפי שעה....., "
"בו וראה שני אילנות הם אחד למעלה ואחד למטה, בזה חיים ובזה מות, מי שמחליף אותם גורם לו מות בזה העולם ואין לו חלק באותו עולם, ועל כן אמר שלמה דבש מצאת אכל דיך וגו' "
"בכורי ענבים" = בגימ' 410 = קדוש = דרור = משכן (ר"ת מלך, שופט, כהן ונביא) = משלם = גאות = אשפטך = שימני (שיר השירים ח' (ו) שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה: ) .
בוא ולמד – מדוע נכתב "ימי בכורי ענבים".
* איך יכול אם כן עם שכזה להלחם ולרשת את הארץ, לקיים את מצוה השמיטה ומצות דומות המותנות בידיעת השם ובאמונה עתידית (שמיטה) ?
שורש המילה "שלח" הינו "של" בדיוק כמו :
שמות ג' (ה) ויאמר אל תקרב הלם של (הסר) נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא:
כאן ישנו הקשר ההתקדשות. שכן "פשט" הדברים אינו ברור כלל ועיקר, שהרי הסרת הנעלים הינו מנהג של אבלות ו/או של עוני. ויותר מכך, מצוים אנו שלא להילך יחפים. היש כאן סתירה ?
אין כאן משום סתירה, ונמצא זאת גם בדברי המפרשים :
אבן עזרא :
(ה) ויאמר אל תקרב הלום - הטעם עמוד במקומך ואל תקרב אל הסנה ששם האש. וככה הבא עוד הלום איש. ומלת של חסר נו"ן. כמו גע. כי הוא מגזרת ונשל גוים רבים:
רמב"ן :
(ה) אל תקרב הלום לא הגיע עדיין למעלתו הגדולה בנבואה, כי בהר סיני נגש אל הערפל אשר שם האלהים (להלן כ כא) וכן ענין הסתרת פנים, שעדיין לא עלה למה שנאמר בו ותמונת ה' יביט ,
(במדבר י"ב ח'):
כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא - אע"פ שהיה רחוק מן הסנה הזהירו בזה, כי נתקדש כל ההר ברדת השכינה אל ראש ההר כאשר בשעת מתן תורה, ומשה בהר היה כי שם עלה, שנאמר ויבא אל הר האלהים חרבה (לעיל פסוק א), והסנה היה בראש ההר, והנה כלו קדוש ואסור בנעילת הסנדל, וכך אמרו בכל מקום שהשכינה נגלת אסור בנעילת הסנדל (שמו"ר ב יג), וכן ביהושע, וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחפים (יהושע ה טו):
בעתיד בע"ה נסביר את הנ"ל על דרך הח"ן.
ש.ל.ח = אותיות ח.ל.ש - ש.ח.ל - ל.ח.ש
מהזהר הקדוש : אמר רבי חיא, בשעה שנוטה ערב והשמש נוטה לשקוע, אז נחלש כחו, אז שולט שמאל ונמצא דין בעולם ומתפשט (למעלה), ואז צריך בן אדם להתפלל ולכון רצון (להתפלל שימצא רצון) לפני אדונו.
יהושע י"ג :
(ו) כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני:
(ז) ואהי להם כמו שחל כנמר על דרך אשור:
הזהר הקדוש (שלח) - "החזק הוא הרפה, בה תראו אם זכו לכל זה כאשר התחזקו על יצרם ושברו אותו, אם לא. או כאשר התחזקו בתורה לעמול בה יום ולילה, או אם הרפו ידם ממנה, וזכו לכל זה....."
בע"ה : לאחד נאמר "לך לך", לך אתה בעצמך עבור עצמך (שבאותה העת היה ילד עול
ימים) ואברהם ישב בארץ לא לו. לאחר נאמר "שלח לך", משמע שלח מרגלים
למענך.
שאברהם העמיד עם מזרעו ומשה הוציא את העם מעבדות לחרות. ועד שיהיו בני
חורין (מעבדות מצרים ויהיו לעבדי השם ית') , לא יכנסו לארץ. וכך משה שידע
גם ידע "אשר אליה לא תבוא".
ברכה ושלום, אורי"ה.
© כל שימוש בחומר מותר, למעט שימוש מסחרי מכל סוג שהוא,
הטעון אישור בכתב מאורי"ה זמיר
